ואם האדם באמת בלב שלם, מקבל חיסרון כלשהו במוחלטות, המשמעות של זה היא, שהאדם בלב שלם, מקבל את כל החסרונות כולם שיש בעולם, ואז ממילא כבר לא יכול להיות שהוא ישנא את החסרונות, אם הם מעל כמות מסוימת.

כי האדם, לא רוצה חיסרון כלשהו, לא בגלל הצורה החיצונית שלו. אלא, בגלל עצם המהות שלו, שהוא חיסרון. לדוגמא, האדם לא רוצה להרגיש רעב, לא בגלל שהוא רעב, אלא בגלל שמבחינה מהותית, האדם לא רוצה את המצב, שבו הוא לא רוצה את המציאות. ולרצות חיסרון בשלמות, פירושו, שהאדם מסתכל לחיסרון ישר בעיניים, והאדם מישיר מבט לתוך החיסרון, והאדם מקבל ואוהב את החיסרון, כפי מה שהוא, בלי שום סיבה ובלי שום תנאי.

ואם האדם מצליח באמת, לאהוב חיסרון כלשהו, בלי שום סיבה ובלי שום תנאי. הרי שממילא, המצב התודעתי הזה, מוביל לכך, שהאדם יאהב את כל החסרונות האפשריים, בלי שום סיבה ובלי שום תנאי. כי אם יש סיבה, למה האדם אוהב חיסרון אחד יותר מאשר חיסרון אחר, הרי שזאת אהבה עם תנאים, שהיא לא אהבה מוחלטת. ואם האהבה היא מוחלטת, בלי שום תנאים כלל, אז ממילא, היא כלפי כל הדברים כולם.

וזה בעצם אומר, שאם האדם באמת, לא רוצה, ולא מחפש אהבה מוחלטת, אם זה באמת, בלב שלם ובאופן מוחלט, הרי שזה אומר, שהאדם באופן מוחלט, מקבל ואוהב באופן מוחלט, לפחות טיפה אחת של רע. כי אם האדם לא אוהב באופן מוחלט, אפילו לא טיפה אחת של רע, הרי שממילא זה אומר, שהאדם באופן יחסי, כן מחפש אהבה מוחלטת, לפי כמה שהוא לא אוהב את הרע.

ואם האדם הגיע למצב של אהבה מוחלטת, או אם האדם הגיע למצב שבו, הוא באופן מוחלט, לא מחפש אהבה מוחלטת, שזה בדיוק אותו הדבר ממש, הרי שזה אומר, שבשלמות, האדם מקבל באופן מוחלט, אפילו טיפה אחת של רע. ואז ממילא זה אומר, שהאדם אוהב בלי תנאים ובאופן מוחלט, גם את כל הרע כולו.

כי האהבה שהיא בלי תנאים כלפי דבר אחד, היא מתרחבת ומתפשטת והיא מקיפה וממלאת את האדם, גם כלפי כל שאר הדברים שיש בעולם. ואז ממילא, לא שייך שהאדם יחפש אהבה יחסית. והאדם מחפש אהבה יחסית, רק משום שהוא מחפש את האהבה המוחלטת, שהוא לא רוצה להרגיש שום רע, ואז הוא מחפש כמה שיותר טוב.

ונמצא אם כן, כי החיפוש אחרי אהבה מוחלטת, הוא זה שמניע את החיפוש אחרי אהבה יחסית. והרצון של האדם להרגיש רק טוב, הוא זה שדוחף את האדם לחפש כל הזמן כמה שיותר אהבה, כדי להתקרב כמה שיותר למצב של רק אהבה. והאדם כל הזמן רוצה יותר אהבה, כדי להגיע למצב של רק אהבה.

ועדיין האדם לא רוצה בלב שלם להגיע למצב של רק אהבה. כי אם זה היה קורה, אז האדם היה מחפש באופן ישיר, רק אהבה מוחלטת, ולא היה מחפש גם אהבה יחסית. ואעפ"כ, הרצון לאהבה מוחלטת, מחזק את הרצון לאהבה יחסית.

והדבר נכון, גם להפך. שבלי שיהיה לאדם רצון למצוא אהבה יחסית, בלי זה האדם גם לא ירצה למצוא אהבה מוחלטת. והרצון של האדם למצוא אהבה יחסית, הוא זה שמניע את האדם לרצות למצוא אהבה מוחלטת. כי אם האדם לא יחפש בכלל אהבה יחסית, הרי שזה אומר, שהאדם מוכן בלב שלם, לקבל את זה שהוא לא רק אוהב. ואז ממילא, אין גם חיפוש אחרי אהבה מוחלטת.

ובפשיטות העניין הוא, שיש אהבה יחסית ויש אהבה מוחלטת. והאהבה היחסית, היא מובילה אל האהבה המוחלטת. כי אהבה מוחלטת, היא כשיש רק אהבה. והחיפוש אחרי אהבה יחסית, מגדיל את כמות האהבה היחסית, עד כדי אהבה מוחלטת. והשאיפה לאהבה מוחלטת ולמצב של רק אהבה, הוא זה שמניע את הרצון להגדיל כל הזמן את האהבה היחסית, כדי להתקרב אל האהבה המוחלטת.

וככל שהאדם יותר רוצה אהבה יחסית, כך הוא מחזק אצל עצמו את הרצון להיות במצב של רק אהבה, ואז ממילא הוא מגדיל את הרצון שלו להיות במצב של רק אהבה מוחלטת. והחיפוש אחרי אהבה יחסית, מחזק את הרצון להשיג רק אהבה. כי הוא מחזק אצל האדם את המחשבה, שהוא לא רוצה שום שנאה. וככל שהאדם רוצה יותר אהבה, כך הוא גורם לעצמו לשנוא את השנאה. ואז ממילא, הוא רוצה להגיע למצב של אהבה מוחלטת, שבה, יש רק אהבה, בלי שום שנאה כלל.

אבל, יש גם את הצד השני של המטבע. שממנו ניתן לראות: שככל שהאדם מחפש יותר אהבה יחסית, כך ממילא הוא מתרחק יותר מהאהבה המוחלטת, שבה אין שום סיבות או תנאים כלשהם. וככל שהאדם, רוצה יותר אהבה מוחלטת, כך פחות הוא מחפש אהבה יחסית. וככל שהאדם נמצא יותר, במצב של אהבה מוחלטת, כך פחות הוא מחפש אהבה כלשהי.

ולכן, אהבה מוחלטת ואהבה יחסית, הן גם: אהבות מנוגדות וגם אהבות משלימות זו את זה. והחיפוש אחרי אהבה אחת, מרחיק את האהבה האחרת, אבל גם מחזק את החיפוש, אחרי האהבה האחרת. והכל, כחלק ממשחק האהבה של החיים. ואחרי שהבנו את כל זה, עכשיו אפשר להבין למה קשה למצוא אהבה? ולמה קשה לאהוב?

ויש כאן 4 נקודות מבט משלימות ומנוגדות אחת לשנייה:

1 - לא מצליח למצוא אהבה יחסית, כי מחפש אהבה מוחלטת.

2 - מצליח למצוא אהבה יחסית, כי לא מחפש אהבה מוחלטת.

3 - לא מצליח למצוא אהבה יחסית, כי לא מחפש אהבה מוחלטת.

4 - מצליח למצוא אהבה יחסית, כי מחפש אהבה מוחלטת.

ונקודת מבט ראשונה היא, שהאדם לא מצליח למצוא אהבה יחסית, כי הוא מחפש אהבה מוחלטת. דהיינו, הרצון של האדם למצוא דבר מושלם ואהבה מושלמת בלי שום חסרונות, הוא זה שמונע מהאדם להתאהב בדבר מוגדר ומוגבל, שיש לו גם יתרונות וגם חסרונות. דהיינו, החיפוש אחרי האהבה המוחלטת, שבה האדם אוהב בלב שלם, דהיינו, שהאדם לא רואה שום חיסרון בדבר, הוא זה שמונע מהאדם למצוא אהבה ולהתאהב בלב שלם, בדבר אחר מוגבל. שבו, הוא לא יכול למצוא רק אהבה. אלא הוא מבין לפחות בתת המודע שלו, שיש בדבר הזה גם חסרונות.

וממילא יש את נקודת המבט השנייה, והיא, שאדרבה, מי שלא מחפש אהבה מוחלטת, הוא זה שיכול למצוא אהבה יחסית. כי אם האדם מחפש את המוחלט, הוא לא יכול למצוא לעולם אהבה יחסית, כלפי דבר מוגדר כלשהו. ואדרבה, זה שהאדם לא מחפש אהבה מוחלטת, זה מוביל לכך, שהוא כן יכול לאהוב באופן יחסי, דבר כזה או אחר.

או במילים אחרות, זה שהאדם מוכן גם לשנוא, זה מה שמאפשר לו לאהוב. כי אם האדם לא יהיה מוכן לשנוא בכלל, הוא יחפש אהבה מוחלטת, ולא יוכל למצוא אהבה יחסית, אלא רק אהבה מוחלטת. ודווקא המוכנות של האדם להיות גם בתחושה של שנאה, ולא רק לאהוב בלב שלם, זה מה שמאפשר לו להתאהב בדבר מוגבל, שיש בו גם חסרונות. וחוסר חיפוש האהבה המוחלטת, הוא זה שמאפשר למצוא אהבה יחסית.

וכמובן שאפשר לתת כאן אין סוף דוגמאות, כיצד זה שהאדם בתת המודע...