אהבה אין סופית = שנאה אין סופית = אין הבדל, בין אהבה לבין שנאה כי לאהוב את הכל בשלמות, ... ממש. כי בסופו של דבר, יש רגש אחד כלפי כל הדברים כולם, ואז אין שום משמעות לאהבה ולשנאה. ועוד נוסיף, כי באהבה אין סופית, הישות שאוהבת, לא מסוגלת לחוות שום הפרדה כלל, מהישות הנאהבת שאותה היא אוהבת. ובאהבה אין סופית, הישות האוהבת, מתאחדת עם הישות הנאהבת, לישות אחת ממש. עד שאין שום קיום נפרד, בין הישות האוהבת, לבין הישות הנאהבת. כך שאהבה אין סופית אמיתית, היא מבטלת את הישות הנפרדת של הישות הנאהבת, והיא גורמת לה להתבטל כנפרדת, ולהיכלל כישות אחת, עם הישות האוהבת. ונמצא אם כן, כי אהבה אין סופית, מביאה למצב שבו קיימת רק ישות אחת, שמאחדת את הישות האוהבת ואת הישות ... נעלם לגמרי. ואז הקיום של הישות השנואה, נכלל בקיום של הישות השונאת, ונשארת קיימת רק ישות אחת. בדיוק כמו באהבה אין סופית. ואהבה אין סופית, לא מסוגלת להכיל את קיומה הנפרד של הישות ...

... ללא תנאים / אהבה בלי תנאים / אהבה אמיתית / אהבה ללא גבולות / אהבה אין סופית ובו יתבאר, העניין של אהבה בלי תנאים. האם באמת יש דבר כזה אהבה ללא תנאים? והאם באמת, אפשר לאהוב בלי תנאים? והתשובה לשאלה הזאת, היא חד משמעית, והיא ש אין דבר כזה אהבה בלי תנאים בכלל. ויש אהבה, כמעט בלי תנאים. ויכולה להיות אהבה, כמעט אין סופית. דהיינו, אהבה אין סופית, פחות אחד. אבל אהבה אין סופית ממש, אין דבר כזה במציאות. ולא שאין דבר כזה אהבה בלי תנאים, ולא שאי אפשר לאהוב ללא תנאים. אלא, שאהבה בלי תנאים בשלמות, אין לה שום משמעות של אהבה כלל. והיא לא ... שלך. וזה בעצם אומר, שהאהבה היא בכלל לא כלפי הילד, אלא כלפי הקשר שיש בין הילד לבין ההורים. ז"א נניח שהילד עושה הכי רע בעולם, ועדיין אוהבים אותו באהבה אין סופית (למרות שבפועל אין באמת כזה דבר), הרי שהאהבה היא לא כלפי הילד עצמו, אלא היא תלויה בכך שהאדם רוצה לאהוב את יוצא חלציו. ז"א האדם רואה חשיבות עליונה, לקשר שיש בינו ... אין שום משמעות לאהבה כלל. וכך גם שנאה. שאם שונאים בלי שום תנאים ממש, אז כבר שונאים את כל הדברים, ואז ממילא כבר אין דבר כזה שנאה. ועוד נוסיף, כי אהבה אין סופית, ושנאה אין סופית, הן אותו הדבר ממש. כי אהבה אין סופית פירושה, שהאדם לא מסוגל להיות קיים, בלי לחשוב כל הזמן על הדבר שאותו הוא אוהב. כי אם האדם מסוגל להיות קיים, בלי לחשוב על הדבר שאותו הוא אוהב, הרי שהוא לא אוהב אותו באהבה אין סופית. ומי שיאהב משהו באהבה אין סופית, עד כדי כך שהוא לא יכול להיות קיים, בלי לחשוב על הדבר שאותו הוא אוהב, אדם כזה ממילא יחשוב תמיד רק על הדבר שאותו הוא אוהב. ואז ממילא כל המשמעות העצמית שלו ושל ... מיד הוא נעלם. ומי שמגיע לשנאה אין סופית, גם הוא, ברגע שהוא חווה שנאה אין סופית, באותו הרגע, הקיום העצמי שלו מתבטל ממש. וזה בדיוק כמו מי שאוהב באהבה אין סופית, שהוא לא יכול שלא לחשוב על הדבר שאותו הוא אוהב, ואז הוא חושב רק עליו, וגם אז הקיום העצמי של האדם מתבטל. כי מי שיחשוב רק על ישות אחרת בשלמות, הוא מפסיק להיות הוא עצמו, והוא נעלם לגמרי. ובכל מקרה, לאהוב בלי תנאים בכלל, ואהבה אין סופית בשלמות, זה להיות רק בתחושה של אהבה. ואז ממילא כבר אין שום משמעות לאהבה, כי אין את מה שיגדיר אותה כאהבה. וכיו"ב, לגבי שנאה. שאם יש רק שנאה, אז כבר אין שום משמעות ...

... עצמית, הדחקה רגשית, מה אתה שונא? מה אתה אוהב? שנאה אין סופית, אהבה אין סופית, אהבה ושנאה, לאהוב את האמת, לאהוב את ההפכים, השיטה של אליעד, אחדות ההפכים עכשיו לגבי שנאה ואהבה אינסופית אז בוא אתה רוצה לחזור על השאלה? ש: כן. ...

... הרי שהוא מסוגל להכניס לתוכו גם את הצד השני. כאשר האדם מבין את עצמו באמת, הוא מסוגל לקבל את עצמו ולאהוב את עצמו כפי שהוא ללא שום שינוי. כאשר האדם מבין את ההיגיון של המציאות בשלמות, הדבר הזה יוצר אצלו אהבה אין סופית למציאות. כאשר ההבנה היא רק חלקית ואינה מלאה, כאשר ההבנה אינה מגיעה עד לשורש הראשון של הצד השני, הרי שאין אפשרות לקבלה מלאה ... גדולה יותר = יכולת הכלה = קבלה עצמית / קבלת האחר / קבלת המציאות = אהבה. וכאשר האדם מגיע אל השורש הראשון באמת של כל המחשבות כולן ושל כל האירועים כולם, באותו הרגע הוא מקבל את הכל כפי שהוא ומרגיש אהבה אין סופית אמיתית כלפי כל דבר. ...

... האדם מעמיק בנושא הזה, לבסוף הוא מגיע למהות האמיתית של האני שלו, ואז הוא מרגיש את האחדות הנ"ל = אהבה אין סופית.

... מתחבר אל האהבה האמיתית שלו למציאות, אהבה שהיא אינה תלויה בצורת המציאות, ושהיא אהבה אין סופית, שאין לה גבול ותנאי וסיבה ותלות בצורה כלשהי. אבל, הרע הוא טוב מאוד, רק עבור מי שאוהב ...