וכאן אבאר עוד דרך כיצד באפשרותך לגרום למישהו לאהוב אותך? והדרך לכך היא, על ידי זה שתשלב את עצמך ותהפוך להיות חלק, מהחוויות הטובות ומהרגעים הטובים, של האדם שאתה רוצה שיאהב אותך.

כי האדם אוהב את מה שעושה לו טוב. וברגע שמשהו עושה טוב לאדם, בפרט פעם אחרי פעם, נוצרת לאדם התניה לאהוב את הדבר שעושה לו את הטוב.

אלא, שהמוח האנושי לא תמיד יודע לנתח לפרטי פרטים מה בדיוק ובאמת הדבר שעשה לו את הטוב, ולכן לפעמים המוח של האדם מתאהב בדברים הלא נכונים. לדוגמא, נניח שתשלח למישהי שליח שיביא לה פרחים. ונניח שהשליח ישחק משחק, ויציג את עצמו, כאילו הפרחים ממנו. והבחורה לא תדע מי זה ששלח לה את הפרחים. האם היא תתאהב בשולח האמיתי, או במי שהיא חושבת שהוא השולח?!

והרעיון הוא, שאם בן אדם היה בכל רגע מנתח, מה בדיוק הסיבה האמיתית שגורמת לו להרגיש טוב, הרי שממילא אף אחד לא היה באמת אוהב שום דבר ולא היה נקשר לשום דבר בעולם. כי שום דבר לכשעצמו, לא באמת עושה את הטוב. אלא רק הדברים הפנימיים שהאדם משיג, באמצעות הדברים החיצוניים, הם אלו שעושים לבן אדם את הטוב.

כי נניח שבן אדם אוהב כסף, האם הכסף עצמו עשה טוב לבן אדם? או שאולי הכסף עזר לבן אדם להשיג דברים אחרים שעושים לו טוב?! והאם הדברים האחרים, הם עצמם עשו לבן אדם טוב, או שמא גם הם רק עזרו לבן אדם להשיג משהו אחר פנימי יותר, שהוא זה שאחראי לתחושת הטוב?! וכך הלאה...

ובכל מקרה, בפרקטיקה, האדם אוהב את מה שכלפי חוץ נראה לו שעושה לו טוב, גם אם הוא רק השליח ולא הסיבה האמיתית.

ובנוסף, מאחר שהמוח לא ממש בודק מהי הסיבה האמיתית שעושה את הטוב, ממילא איך המוח יודע את מה לאהוב? והתשובה לכך היא, על ידי זה שהמוח מנסה למצוא מכנה משותף חריג בין הרגעים שעושים לו טוב. דהיינו, ברגע שהאדם מרגיש טוב, אוטומטית המוח שלו בודק בתת המודע שלו, מה בסיטואציה הזאת, שונה ממה שקרה לפני רגע. וכך כביכול המוח מזהה, את הסיבה שעושה לו טוב.

ובנוסף, המוח מנסה למצוא גם דפוסים שחוזרים על עצמם. והמוח מנסה לראות, איזה דבר שונה שקרה בסיטואציה, חוזר על עצמו, בכל פעם שהוא מרגיש טוב. וכך המוח עוד יותר יודע לזהות, את הדבר שעושה לו טוב.

ומה יקרה, אם כאשר המוח ישאל את עצמו, מה עשה לו טוב, הוא בכל פעם ימצא אותך, כדבר היוצא דופן, שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש, בכל פעם שהמצב טוב?! תשובה, ממילא המוח של הבן אדם השני, יתאהב בך. כי המוח יכניס אותך באופן אוטומטי להתניה ולעוגן הרגשי, של הדבר שאחראי לתחושת הטוב.

ובפרט אם הטוב של הבן אדם מתרחש, רק כאשר אתה שם. ובפרט אם אתה שם רק כאשר טוב לבן אדם השני. וזה כמובן לא ממש מעשי, שיהיה לבן אדם השני, טוב רק כאשר הוא רואה אותך. ושבכל פעם שהוא יראה אותך, יהיה לו רק טוב. אבל ככל שזה יותר שואף לזה, ככל שיש יותר חוויות טובות, כשאתה בסביבה, כך הטוב שקורה, נקשר אליך וממילא מתאהבים בך.

ואיך בפועל ניתן להשתלב בחוויות הטובות של האדם השני? תשובה: הן על ידי זה שאתה באופן מודע יוצר חוויות טובות כאלו. והן על ידי זה שאתה בודק מתי יש חוויות טובות כאלו ומשתלב בהן באופן מודע...