וכאן אבאר עוד עיקרון חשוב במערכות יחסים ובאיך ליצור מערכות יחסים טובות? ובאיך לגרום למישהו להרגיש בנוח איתך ולאהוב אותך? ואיך לא לגרום למישהו לא לאהוב אותך? ועוד.

והעיקרון הוא, על ידי זה שלא תיצור קונפליקט בין מילוי רצונך ובין האהבה אליך, לבין מילוי רצונו של האדם השני ובין האהבה שלו לדברים אחרים. כי אז, או שתיצור התאהבות גדולה יותר, או שתיצור פתח לשנאה או שנאה וחוסר אהבה גדולים יותר.

ואסביר, הרעיון הוא שלאדם שאתה נמצא איתו בקשר, כמו לכל אדם אחר, גם הוא יש לו את הרצונות שלו ואת הדברים שעושים לו טוב, גם בלי קשר אליך. וישנם מצבים, שבהם עלולים להיווצר התנגשות וקונפליקט, בין הרצון שלך לבין הרצון של האדם השני. ובינך, לבין דברים אחרים שהאדם השני אוהב.

לדוגמא, נניח שאתה רוצה לפגוש מישהו, והוא באותו הרגע רוצה לראות משחק כדורגל שאותו הוא אוהב. עכשיו, נניח שלך אין מושג שהוא באותו הרגע רוצה לראות את המשחק שהוא אוהב. אבל מה שקורה בפועל זה, שברגע שתציע לאדם השני לפגוש אותך, מבחינתו, כדי לפגוש אותך, הוא צריך לוותר על משהו שהוא אוהב.

ואז ממילא נצרבת בתת המודע שלו מחשבה שאומרת לו, שלאהוב אותך זה לשלם בכאב. וזה משהו שאתה רוצה להשתדל להימנע ממנו. לא בכל מחיר, כי יש לזה גם יתרונות. אבל רצוי להימנע מזה, או לפחות להיות מודעים לזה.

או לדוגמא, נניח שאתה רוצה לעשות עם מישהו משהו, והוא באותו הזמן צריך לוותר על משהו אחר שהוא אוהב. במקרה כזה לדוגמא, בעצם הוא משלם מחיר, גם אם זה מחיר קטן וזניח, אבל עדיין הוא משלם מחיר, על זה שהוא איתך.

עכשיו, אם אתה חושב שהאדם השני ישמח מכך שהוא ויתר על משהו טוב, למענך, במקרה כזה באפשרותך בהחלט להציע את הדבר הטוב יותר. לדוגמא, נניח שמישהו רוצה לאכול באיזה מסעדה פשוטה, ואתה מציע לו לבוא לאכול במסעדה עוד יותר טובה, במקרה כזה, אם נראה לך שהאדם השני ישמח על ההצעה שהצעת לו, במקרה כזה, בהחלט תציע את ההצעה שלך.

אבל מדובר על מקרים, שבהם האדם השני, צריך להתלבט ולחשוב פעמיים אם לבוא לקראתך ולקראת מילוי רצונך ולקחת את הטוב שאתה מציע, או לוותר עליך ועל הטוב שלך, למען טוב אחר, שהוא אולי יותר טוב ממך. וזה מצב בעייתי.

גם בגלל שהאדם השני חושב לעצמו אולי אתה לא מספיק טוב, וגם בגלל שהוא חושב שאתה יוצר לו גם רע וגם הפסד בדרך עקיפה כלשהי, וגם בגלל שאולי בסוף הוא יבחר בדבר השני, על פניך, ואז ממילא נצרבה לו בתת המודע המחשבה שאומרת, שאתה לא מספיק טוב ושיש משהו שהוא יותר טוב ממך, וגם משום שגם אם הוא בסוף עושה כרצונך, עדיין הוא מרגיש שלעשות כרצונך, כרוך בויתור ובמחיר.

ולכן כעיקרון רצוי להימנע מלהיכנס למצבים כאלו, שבהם האדם השני נכנס לקונפליקט פנימי, בינך לבין משהו אחר שעשוי להיות יותר טוב ממך ושממילא אתה עשוי להיות פחות טוב ממנו.

ויש כאן עוד רעיון שאומר, שהאוייב של החבר שלי, הוא האוייב שלי. ואם שני חברים שלי אוייבים, אז אם אני לא מצליח לעשות שלום ביניהם, אז אני צריך לבחור מי מהם האוייב שלי ומי מהם האוהב והחבר שלי.

שזה בעצם אומר, שאם אתה הופך להיות האוייב של החבר של הבן אדם השני, אתה עצמך עלול להפוך להיות אויב. לדוגמא, נניח שאתה רוצה לפגוש מישהו, והוא באותו הזמן רוצה לפגוש מישהו אחר / לעשות משהו אחר. ונניח שלא ניתן להיפגש עם שניכם ביחד. הרי שממילא במקרה כזה לדוגמא, בעצם לפגוש אותך, זה המונע וממילא האוייב של האפשרות של לפגוש את החבר השני. ואז ממילא, זה עלול להפוך אותך לאוייב.

ויש מקרים שבהם כאשר מישהו מוותר על משהו טוב, למענך, זה דווקא מחזק את האהבה שלו כלפיך. כי איך נמדדת אהבה? אהבה נמדדת, בעד כמה אתה מסוגל לוותר על משהו שאתה אוהב, למען הדבר שאתה עוד יותר אוהב.

וכאשר מישהו מוותר על משהו שהוא אוהב למענך, תוך כדי זה, הוא בתת המודע שלו, עשוי לשכנע את עצמו, שהוא עושה את זה מתוך אהבה ולהצדיק את הויתור על הדבר שהוא ויתר למענך, בזה שהוא ישכנע את עצמו, שהוא מאוד אוהב אותך. וכאשר מישהו מוותר על משהו למענך, זה עשוי לגרום לו לאהוב אותך עוד יותר. וכאשר אתה מוותר על משהו למען מישהו, זה עשוי לגרום לך לאהוב אותו עוד יותר.

כי המוח כדי לא להרגיש רע, הוא מנסה לחזק את האהבה כלפי הדבר שלמענו הוא עשה את הויתור, כדי לקבל הנאה מהאהבה כלפי הדבר שויתרו למענו, במקום הטוב שאותו הפסידו. כך שהאהבה עשויה דווקא להתחזק כאשר מוותרים על משהו למענך.

אבל מצד שני, לפעמים קורה גם ההפך, שמישהו עשוי דווקא להרגיש רע מכך שהוא ויתר על משהו למענך והוא ירגיש שיש עלויות בלאהוב אותך. וצריך להיות מודע לכך...