האם אפשרי שבן אדם לא יהיה אכפת לו בכלל ממה שחושבים עליו? האם אפשרי שבן אדם יאהב את עצמו אך ורק באהבה פנימית אהבה עצמית אמיתית ולא אהבה חיצונית? האם אפשרי שבן אדם יהיה אכפת לו רק ממה שהוא חושב על עצמו?
האם אפשרי שבאמת לא יהיה אכפת לך מה חושבים עליך?
אליעד כהן דן בשאלה, האם בן אדם מסוגל להגיע למצב שבו לא אכפת לו בכלל ממה שאחרים חושבים עליו, והאם אפשר לאהוב את עצמך באהבה פנימית אמיתית ללא תלות באהבה או בהערכה של אחרים. השאלה המרכזית היא אם בן אדם יכול לחיות באופן שבו רק דעתו הפנימית על עצמו חשובה לו, ללא שום התחשבות או אכפתיות בדעות ובתגובות של אנשים אחרים סביבו.
אליעד מסביר שכאשר שואלים אנשים את השאלה הזו, ישנן דעות שונות. יש כאלו הטוענים שזה בלתי אפשרי לחלוטין משום שבסופו של דבר תמיד קיים חלק קטן שכן יהיה אכפת לו ממה שאחרים חושבים. לעומתם, יש כאלו שסבורים שזה אפשרי במידה כזו או אחרת. הוא מציין שדווקא אנשים שאומרים שזה לא אפשרי הם אלו שניסו להשיג מצב כזה ונכשלו ולכן מנסים לשכנע אחרים ואת עצמם שאין אפשרות אמיתית כזו.
אליעד מבהיר נקודה עמוקה וחשובה: כדי לא להיפגע ממה שחושבים עליך, אתה חייב להפסיק לרצות בכלל את ההכרה או האהבה מהסביבה. כל עוד ישנו רצון, אפילו קטן מאוד, לקבל אהבה, הערכה או תשומת לב מהסביבה, תהיה תחושת סבל וכאב אם לא תקבל את מה שרצית. לפי אליעד, אדם שחי בלי שיהיה אכפת לו בכלל ממה שאחרים חושבים, יהיה בהכרח אדם שלא אכפת לו משום דבר חיצוני. מצב זה אפשרי בתיאוריה, אך הוא גם יהיה מאוד קיצוני, עד כדי כך שלכאורה, לפי ההיגיון הרגיל של בני אדם, לא באמת אפשרי לחיות ככה בצורה מעשית.
האם אפשר לחיות בלי רצון לקבל אהבה חיצונית בכלל?
כאן אליעד מביא דוגמה מעניינת: כאשר תינוק נולד, לא באמת אכפת לו מה חושבים עליו. התינוק לא מודע כלל למושגים כמו הערכה, כבוד או אהבה חברתית. הוא מתקיים במצב שבו הוא לא מתחשב כלל במה שקורה בחוץ. אבל ככל שהתינוק גדל, הוא מתחיל להיות מושפע ממה שמלמדים אותו - מה הוריו, החברה והסביבה חושבים עליו, והוא מתרגל להיות תלוי באהבה ובקבלה מהסביבה.
אליעד מסביר שכדי באמת לא להיפגע ממה שחושבים עליך, צריך להגיע לרמת תודעה של אותו תינוק שלא תלוי כלל בדעת הסביבה. אך רוב האנשים אינם יכולים לדמיין מצב שבו הם מנותקים לחלוטין מהרצון לקבל אהבה מבחוץ, ולכן הם נתקעים בלופ שבו אכפת להם ממה שחושבים עליהם והם סובלים מכך.
האם קיימת אהבה עצמית אמיתית שהיא פנימית לחלוטין?
אליעד כהן מוסיף עוד עומק לדיון כשהוא שואל אם בכלל אפשרית אהבה עצמית אמיתית שאינה תלויה בשום דבר חיצוני. הוא מסביר שכל אהבה עצמית שרוב האנשים מכירים היא למעשה חיצונית במהותה. לדוגמה, אדם יכול לחשוב שהוא אוהב את עצמו כי הוא יפה, חכם, נחמד או מצליח. אבל מי החליט שזה יפה או טוב? את כל הערכים האלו הוא למד מהחברה ומסביבתו החיצונית. לפיכך, אפילו "אהבה עצמית" רגילה היא למעשה אהבה חיצונית - היא תלויה בסטנדרטים חיצוניים שהאדם הפנים לתוכו.
כדי להגיע לאהבה עצמית פנימית ואמיתית, אליעד טוען שצריך לוותר על כל מושג חיצוני, כולל על הזיכרון וההיסטוריה של האדם, כי גם הזיכרון הוא משהו חיצוני לאדם. במצב שבו האדם מוותר על כל מה שהוא חושב שהוא יודע, הוא למעשה מוותר על כל סוג של תלות ואכפתיות בדעות חיצוניות, ורק אז הוא יכול להגיע למצב של אהבה עצמית אמיתית ופנימית לגמרי. אך גם מצב זה הוא נדיר וקשה לדמיון, ובפועל מעט מאוד אנשים מסוגלים לחוות אותו.
האם אפשרי...
אליעד כהן דן בשאלה, האם בן אדם מסוגל להגיע למצב שבו לא אכפת לו בכלל ממה שאחרים חושבים עליו, והאם אפשר לאהוב את עצמך באהבה פנימית אמיתית ללא תלות באהבה או בהערכה של אחרים. השאלה המרכזית היא אם בן אדם יכול לחיות באופן שבו רק דעתו הפנימית על עצמו חשובה לו, ללא שום התחשבות או אכפתיות בדעות ובתגובות של אנשים אחרים סביבו.
אליעד מסביר שכאשר שואלים אנשים את השאלה הזו, ישנן דעות שונות. יש כאלו הטוענים שזה בלתי אפשרי לחלוטין משום שבסופו של דבר תמיד קיים חלק קטן שכן יהיה אכפת לו ממה שאחרים חושבים. לעומתם, יש כאלו שסבורים שזה אפשרי במידה כזו או אחרת. הוא מציין שדווקא אנשים שאומרים שזה לא אפשרי הם אלו שניסו להשיג מצב כזה ונכשלו ולכן מנסים לשכנע אחרים ואת עצמם שאין אפשרות אמיתית כזו.
אליעד מבהיר נקודה עמוקה וחשובה: כדי לא להיפגע ממה שחושבים עליך, אתה חייב להפסיק לרצות בכלל את ההכרה או האהבה מהסביבה. כל עוד ישנו רצון, אפילו קטן מאוד, לקבל אהבה, הערכה או תשומת לב מהסביבה, תהיה תחושת סבל וכאב אם לא תקבל את מה שרצית. לפי אליעד, אדם שחי בלי שיהיה אכפת לו בכלל ממה שאחרים חושבים, יהיה בהכרח אדם שלא אכפת לו משום דבר חיצוני. מצב זה אפשרי בתיאוריה, אך הוא גם יהיה מאוד קיצוני, עד כדי כך שלכאורה, לפי ההיגיון הרגיל של בני אדם, לא באמת אפשרי לחיות ככה בצורה מעשית.
האם אפשר לחיות בלי רצון לקבל אהבה חיצונית בכלל?
כאן אליעד מביא דוגמה מעניינת: כאשר תינוק נולד, לא באמת אכפת לו מה חושבים עליו. התינוק לא מודע כלל למושגים כמו הערכה, כבוד או אהבה חברתית. הוא מתקיים במצב שבו הוא לא מתחשב כלל במה שקורה בחוץ. אבל ככל שהתינוק גדל, הוא מתחיל להיות מושפע ממה שמלמדים אותו - מה הוריו, החברה והסביבה חושבים עליו, והוא מתרגל להיות תלוי באהבה ובקבלה מהסביבה.
אליעד מסביר שכדי באמת לא להיפגע ממה שחושבים עליך, צריך להגיע לרמת תודעה של אותו תינוק שלא תלוי כלל בדעת הסביבה. אך רוב האנשים אינם יכולים לדמיין מצב שבו הם מנותקים לחלוטין מהרצון לקבל אהבה מבחוץ, ולכן הם נתקעים בלופ שבו אכפת להם ממה שחושבים עליהם והם סובלים מכך.
האם קיימת אהבה עצמית אמיתית שהיא פנימית לחלוטין?
אליעד כהן מוסיף עוד עומק לדיון כשהוא שואל אם בכלל אפשרית אהבה עצמית אמיתית שאינה תלויה בשום דבר חיצוני. הוא מסביר שכל אהבה עצמית שרוב האנשים מכירים היא למעשה חיצונית במהותה. לדוגמה, אדם יכול לחשוב שהוא אוהב את עצמו כי הוא יפה, חכם, נחמד או מצליח. אבל מי החליט שזה יפה או טוב? את כל הערכים האלו הוא למד מהחברה ומסביבתו החיצונית. לפיכך, אפילו "אהבה עצמית" רגילה היא למעשה אהבה חיצונית - היא תלויה בסטנדרטים חיצוניים שהאדם הפנים לתוכו.
כדי להגיע לאהבה עצמית פנימית ואמיתית, אליעד טוען שצריך לוותר על כל מושג חיצוני, כולל על הזיכרון וההיסטוריה של האדם, כי גם הזיכרון הוא משהו חיצוני לאדם. במצב שבו האדם מוותר על כל מה שהוא חושב שהוא יודע, הוא למעשה מוותר על כל סוג של תלות ואכפתיות בדעות חיצוניות, ורק אז הוא יכול להגיע למצב של אהבה עצמית אמיתית ופנימית לגמרי. אך גם מצב זה הוא נדיר וקשה לדמיון, ובפועל מעט מאוד אנשים מסוגלים לחוות אותו.
האם אפשרי...
- איך לא להיפגע ממה שחושבים עליי?
- מהי אהבה עצמית אמיתית?
- האם אפשר לחיות ללא אהבה מבחוץ?
- האם ניתן לא להתחשב בכלל בדעת אחרים?
- איך להפסיק לרצות לקבל הערכה מאנשים?
- מה לעשות אם אני תלוי בדעות של אחרים?
050-3331-331