הזדהות רגשית, לצחוק על אנשים, להזדהות עם אנשים, לשמוח בשמחתם של האחרים, לרחם על אנשים, להתאכזר לאנשים, לבכות בגלל אנשים, אהבה ושנאה, לאהוב אנשים, לשנוא אנשים, השתקפות עצמית
למה אנחנו מזדהים רגשית עם אנשים אחרים?
הזדהות רגשית מתרחשת כאשר אנחנו רואים או שומעים על משהו שקורה לאדם אחר, ואנו מתחילים לדמיין שהדבר הזה קורה לנו באופן אישי. אליעד כהן מסביר שהזדהות זו יכולה להתרחש בשני כיוונים: מצד אחד, אנחנו עלולים לחוש צער כאשר מישהו סובל, אך מצד שני, לפעמים כאשר מישהו סובל, אנו עלולים אפילו לחוש שמחה או אדישות מסוימת. איך זה קורה? לפי אליעד, התגובה הרגשית שלנו תלויה בשני דברים עיקריים:
איך ייתכן שלפעמים אנחנו צוחקים כשמישהו נפגע?
אליעד מתייחס למקרה שבו אתה רואה מישהו נפגע, ולמרות שאם היית נפגע באופן דומה היית חש כאב או כעס, כאשר זה קורה למישהו אחר אתה עלול לצחוק וליהנות מכך. התשובה לשאלה הזו, לפי אליעד, נעוצה בתודעה שלנו: בתוכנו תמיד קיימת בו זמנית אהבה ושנאה כלפי כל דבר. כלומר, האדם שמולך משקף עבורך באופן בלתי מודע את עצמך. כשאתה צוחק על אדם אחר, זה קורה מכיוון שבמובן מסוים, בתת - המודע שלך, אתה שונא גם את עצמך. אליעד טוען שאתה לא רק אוהב או שונא אדם אחר, אלא תמיד אתה מחזיק בתוכך שני קצוות מנוגדים - אהבה ושנאה - שמתקיימים במקביל.
לדוגמה, אם מישהו מקבל מכה ואתה מרגיש צורך לצחוק, הדבר יכול לנבוע מכך שבתוכך קיים מקום שחושב שטוב שהדבר הרע הזה קורה. באותו אופן, כשאתה מרגיש רע כאשר מישהו אחר נפגע, זה בגלל שבתוכך קיים חלק שחושב שמה שקורה הוא רע ושאתה לא רוצה שדבר כזה יקרה לך. כלומר, אנחנו כל הזמן מתמודדים עם הזדהות רגשית כפולה: גם עם הרצונות של אחרים וגם עם השנאה או האהבה הפנימית שלנו כלפי עצמנו.
כיצד רגשות של אהבה או שנאה משפיעים על ההזדהות שלנו?
אליעד מסביר שהתגובה שלנו תלויה גם בעוצמת האהבה או השנאה שיש לנו כלפי האדם הנפגע. ככל שהאהבה חזקה יותר, כך נרגיש יותר צער כאשר הוא נפגע. ולהפך, ככל שהשנאה חזקה יותר, כך נרגיש יותר סיפוק ושמחה מהכאב שלו. כלומר, ההזדהות שלנו מתרחשת בשתי רמות:
הזדהות רגשית מתרחשת כאשר אנחנו רואים או שומעים על משהו שקורה לאדם אחר, ואנו מתחילים לדמיין שהדבר הזה קורה לנו באופן אישי. אליעד כהן מסביר שהזדהות זו יכולה להתרחש בשני כיוונים: מצד אחד, אנחנו עלולים לחוש צער כאשר מישהו סובל, אך מצד שני, לפעמים כאשר מישהו סובל, אנו עלולים אפילו לחוש שמחה או אדישות מסוימת. איך זה קורה? לפי אליעד, התגובה הרגשית שלנו תלויה בשני דברים עיקריים:
- האם אנחנו מזדהים עם האדם באופן עמוק או אוהבים אותו.
- האם אנו רואים את הדבר שקורה לו כטוב או כרע.
איך ייתכן שלפעמים אנחנו צוחקים כשמישהו נפגע?
אליעד מתייחס למקרה שבו אתה רואה מישהו נפגע, ולמרות שאם היית נפגע באופן דומה היית חש כאב או כעס, כאשר זה קורה למישהו אחר אתה עלול לצחוק וליהנות מכך. התשובה לשאלה הזו, לפי אליעד, נעוצה בתודעה שלנו: בתוכנו תמיד קיימת בו זמנית אהבה ושנאה כלפי כל דבר. כלומר, האדם שמולך משקף עבורך באופן בלתי מודע את עצמך. כשאתה צוחק על אדם אחר, זה קורה מכיוון שבמובן מסוים, בתת - המודע שלך, אתה שונא גם את עצמך. אליעד טוען שאתה לא רק אוהב או שונא אדם אחר, אלא תמיד אתה מחזיק בתוכך שני קצוות מנוגדים - אהבה ושנאה - שמתקיימים במקביל.
לדוגמה, אם מישהו מקבל מכה ואתה מרגיש צורך לצחוק, הדבר יכול לנבוע מכך שבתוכך קיים מקום שחושב שטוב שהדבר הרע הזה קורה. באותו אופן, כשאתה מרגיש רע כאשר מישהו אחר נפגע, זה בגלל שבתוכך קיים חלק שחושב שמה שקורה הוא רע ושאתה לא רוצה שדבר כזה יקרה לך. כלומר, אנחנו כל הזמן מתמודדים עם הזדהות רגשית כפולה: גם עם הרצונות של אחרים וגם עם השנאה או האהבה הפנימית שלנו כלפי עצמנו.
כיצד רגשות של אהבה או שנאה משפיעים על ההזדהות שלנו?
אליעד מסביר שהתגובה שלנו תלויה גם בעוצמת האהבה או השנאה שיש לנו כלפי האדם הנפגע. ככל שהאהבה חזקה יותר, כך נרגיש יותר צער כאשר הוא נפגע. ולהפך, ככל שהשנאה חזקה יותר, כך נרגיש יותר סיפוק ושמחה מהכאב שלו. כלומר, ההזדהות שלנו מתרחשת בשתי רמות:
- רמה ראשונה היא שאנחנו תופסים את האירוע שקורה לאדם השני כטוב או רע.
- רמת העומק שבה אנחנו אוהבים או שונאים את אותו אדם.
- למה אנחנו מזדהים רגשית?
- למה אנחנו צוחקים כשמישהו נפגע?
- איך רגשות עובדים?
- מה גורם לנו להזדהות עם כאב של אחרים?
- האם אני באמת אוהב את עצמי?
- למה אני נהנה כשמישהו סובל?
- האם הזדהות רגשית תלויה באהבה או בשנאה?