האם אפשר לרצות לשנות את המציאות מתוך שלמות?

ההרצאה עוסקת בשאלה המרכזית האם ניתן להיות מאושר במאה אחוז ולהגיע לשלמות מלאה, ובו זמנית לשאוף לשנות את המציאות, להשיג מטרות ולרצות להתפתח. השאלה מעלה את הדילמה שבין קבלה של המציאות כפי שהיא לבין הרצון לשנות אותה ולשפרה. אליעד כהן מציע להשיב לשאלה זו מנקודת מבט שונה: האם אפשר לאהוב את המציאות ללא תנאים, ובמקביל לרצות לשנות אותה מתוך רצון אמיתי לשיפור?

הוא מציג את השאלה בצורה כפולה: האם אפשר מצד אחד לאהוב את מה שיש, ובאופן בלתי תלוי לרצות לשנות את המציאות? הוא מדגיש כי מצד אחד, לאהוב את המציאות לא תלוי בנסיבות. זה אומר לאהוב את כל מה שיש, "לא משנה מי מה, מול, למה, כמה, " בלי שום תנאים. מצד שני, מדובר באדם שמעוניין לשנות את המציאות, לשפר את חייו, לכבוש מטרות ולשדרג את עצמו ואת מה שמסביבו.

אליעד כהן מסביר כי התשובה הראשונית היא שהתשובה חיובית - אפשר גם לאהוב את המציאות כפי שהיא ובו זמנית לרצות לשנות אותה. הוא מציין כי אין סיבה שזה לא יהיה אפשרי. אפשר לאהוב את בן הזוג שלך ללא תנאים, אבל גם להיות מרוצה אם הוא או היא ייראו יותר טוב. אפשר לאהוב את עצמך כפי שאתה, אך גם לרצות לשדרג את עצמך. באופן כללי, הוא טוען כי אם תשאל את עצמך, "למה זה לא אפשרי?" - התשובה תהיה "אפשרי".

אבל למרות שזו התשובה המיידית, הוא מבהיר כי יש כאן שאלה עמוקה יותר: לא האם זה אפשרי מבחינה טכנית, אלא האם באמת ניתן להיות במצב של 100% של אהבה למציאות ובו זמנית לרצות לשנות אותה ב - 100%. הוא טוען כי אנשים רבים לא מצליחים לעשות זאת, משום שדבר זה דורש את השאיפה המלאה והשלמה גם לאהוב את המציאות כפי שהיא וגם לרצות לשנות אותה מתוך מקום שלם, ללא קומבינות.

כאן הוא מתחיל להבהיר את כוונתו: יש אנשים שמביעים אהבה אמיתית, אך זו למעשה לא שלמה. מדובר בקבלה של המצב מתוך "אין ברירה", מתוך קיום המצב כי אין להם אפשרות לשנות אותו. הם אומרים "תודה על מה שיש" באופן שאינו אמיתי, אלא מתוך תחושת חוסר ברירה. מצד שני, ישנם אנשים שרוצים לשנות את המציאות, אך הם לא עושים זאת באופן מלא, מתוך חוסר נחישות או פחד מהצלחות גדולות.

לדבריו, אנשים שמתלוננים או מזדעזעים מהמחשבה להצליח "עד כדי כך", לא באמת מתמודדים עם הרצון לשנות את המציאות באופן מלא. אם אתה באמת רוצה לשנות את המציאות, עליך להיות מוכן לעשות זאת עד הסוף - להאמין ולהשקיע את כל מרצך.

הדוגמה שהוא מציע היא שאם אתה רוצה לכבוש את העולם, אתה לא יכול להיות מרוצה ממצב כלשהו בלי תנאים. אם אתה רוצה לשנות את כל המציאות, גם אם היא טובה, לא תוכל להשלים עם קיומה כפי שהיא. ברגע שאתה רוצה לשנות את העולם או את המציאות, אתה לא יכול לאהוב את מה שיש בו, כי זה מתנגש עם הרצון לשנות את המצב הקיים.

אליעד כהן טוען כי אם אתה באמת מרוצה ממה שיש לך במאה אחוז, אינך יכול לרצות לשנות את המציאות אפילו לא באחוז אחד. אם אתה אוהב את כל מה שיש לך "ב - 100%", אתה לא יכול לרצות לשנות שום דבר, כי השינוי סותר את הקבלה המוחלטת של המצב.

ההסבר שלו מצביע על כך שבני אדם לא יכולים להיות במצב של 100% שביעות רצון ושינוי בו זמנית, כי מדובר בשני הפכים מוחלטים. אם תתמקד רק באחד מהם, אתה לא יכול להימצא בשני. הוא משתמש בדימוי של מים - מים לא יכולים להיות חמים וקרים בו זמנית, ואם הם חמים ב - 100%, הם לא יכולים להיות קרים באותו זמן.

אחר כך, הוא מציין את הבעיה הקיומית של המוח האנושי, שטוען שהיגיון אנושי לא יכול להחזיק בשני מצבים סותרים בו זמנית. המוח האנושי לא מסוגל להבין את האפשרות של "הדבר והיפוכו" - השאיפה להיות מרוצה לגמרי, ומנגד לרצות לשנות את המציאות. המוח פשוט לא מבין את המגבלה הזאת, כי הוא מחפש תמיד פתרונות בתוך גבולות הלוגיקה.

לסיכום, אליעד כהן מציע לחשוב על אפשרות לפרוץ את גבולות השכל. הוא טוען כי מה שנראה כהגבלה של השכל הוא למעשה מגבלה של הדמיון האנושי, שמתקשה לדמיין דבר והיפוכו בו זמנית. אך באמצעות התמודדות עם הדמיון ופריצתו, ייתכן שנוכל להבין איך אפשר גם לאהוב את המציאות בצורה מוחלטת וגם לשאוף לשנות אותה בו זמנית, אם נצליח לצאת מההיגיון האנושי.