האם חובה לאהוב את עצמך כדי שלא יהיה אכפת לך מה אחרים חושבים?

אליעד כהן דן בשאלה מרכזית הנוגעת לטיפול בחרדה חברתית, הערכה עצמית, דימוי עצמי, אהבה עצמית, פחד במה, חוסר ביטחון עצמי וחשש מדעת אחרים. הוא מתחיל בנקודה שבה אדם סובל מכך שהוא מוטרד מאוד ממה שאנשים אחרים חושבים עליו. לפי הדוגמה, אדם מוטרד מכך שבחורה מסוימת אינה רוצה אותו. למה הדבר מפריע לו כל כך? אליעד מסביר כי בדרך כלל, אדם מעוניין שיאהבו אותו מפני שזה גורם לו להרגיש טוב עם עצמו. כאשר הוא מרגיש שאוהבים אותו, זה למעשה מרגיע אותו מכאב פנימי שקשור לכך שהוא לא שלם עם עצמו.

ההסבר של אליעד ממשיך בכך שלכאורה, הפתרון הטיפוסי המקובל הוא שהאדם ילמד לאהוב את עצמו, וכך לא יהיה תלוי בדעה החיצונית של אחרים. אך אליעד מאתגר את התפיסה הזאת. הוא שואל האם באמת נכון ומחויב שכדי שלא יהיה אכפת לאדם ממה שאחרים חושבים עליו, הוא חייב תחילה לאהוב את עצמו? הוא מסביר כי ברוב המקרים, כשאדם אומר שהוא רוצה שאחרים יאהבו אותו, בפועל הוא משתמש באהבה חיצונית כדי לפצות על משהו שהוא לא אוהב בעצמו. למשל, אדם שמאמין שהוא טיפש ירצה שאנשים יאמרו לו שהוא חכם, כדי להשכיח מעצמו את התחושה הלא נעימה הזו.

האם חוסר ביטחון עצמי נובע בהכרח מחוסר אהבה עצמית?

אליעד כהן מדגיש שזה נכון שכאשר אדם אוהב את עצמו, הוא לא זקוק לחיזוקים חיצוניים, אך האם זה אומר שבהכרח רק כאשר האדם יאהב את עצמו הוא יפסיק להזדקק לחיזוקים האלה? התשובה לפי אליעד היא שזה לא מחויב. הוא מסביר שאמנם בדרך כלל אדם שיש לו חרדה חברתית או פחד במה, באמת נמצא במצב שהוא לא אוהב משהו בעצמו, והוא זקוק לאישור מהסביבה על מנת להרגיע את עצמו, אך זאת לא האפשרות היחידה.

כאן הוא נותן דוגמה נוספת: אדם שיש לו חיסרון פנימי (לדוגמה, מחשבה שהוא טיפש), אכן יכול לנסות למלא את החיסרון הזה בעזרת אישורים חיצוניים. אבל קיימת גם אפשרות שהאדם יכיר בחיסרון שלו ויחליט שהוא פשוט מקבל את העובדה שהוא טיפש. במקרה כזה, למרות שהאדם עדיין לא אוהב את עצמו, לא יהיה לו צורך בחיזוקים מהסביבה כדי להרגיש טוב יותר. במילים אחרות, עצם זה שהאדם מודע לבעיה שלו ולא מנסה להסתיר אותה, יכול לשחרר אותו מהצורך לקבל אישור חיצוני.

האם הכרה וקבלה של החיסרון העצמי פותרת את הצורך באישור מאחרים?

אליעד מדגים זאת במשל נוסף: אם אדם רעב, הוא לא חייב בהכרח לאכול אוכל מקולקל. נכון שאם הוא לא יהיה רעב הוא בכלל לא יצטרך לאכול אוכל מקולקל, אך עצם הרעב אינו מחייב את האדם לאכול דווקא את הדבר הרע ביותר. אותו רעיון תקף לאישור עצמי: אם אדם לא אוהב את עצמו (רעב לאישור), זה לא בהכרח אומר שהוא חייב להזדקק לאישור מבחוץ (אוכל מקולקל). האדם יכול להכיר במצבו (הרעב) ולהחליט שהוא מעדיף לחיות עם תחושת החיסרון מאשר לחפש אישורים מבחוץ שיכולים רק להזיק לו או לייצר תלות גדולה יותר.

מהי חשיבות הסמכות הפנימית מול סמכות חיצונית בדימוי העצמי?

אליעד מעלה את הנושא של סמכות פנימית וסמכות חיצונית...