וכאן אבאר עוד עיקרון בנושא של התאהבות, והוא שבן אדם אוהב בהווה את מה שעושה לו טוב בהווה. אבל בן אדם לא בהכרח יאהב בעתיד, את מה שעושה לו טוב בהווה. ז"א שאם אתה עושה למישהו טוב או רע בהווה, לא בהכרח שהוא יאהב או ישנא אותך בעתיד, למרות שכרגע הוא לדוגמה אוהב אותך, בגלל שאתה עושה לו כרגע טוב.

ובמה תלוי אם הוא יאהב אותך בעתיד? תשובה: זה תלוי בעד כמה הוא חושב שאתה תעשה לו טוב בעתיד. ז"א שאם אתה עושה למישהו טוב בהווה, והוא לא חושב שאתה תמשיך לעשות לו טוב בעתיד, הוא לא יאהב אותך בעתיד. או אם הוא חושב שבעתיד הוא ירגיש יותר טוב בלעדיך, או שהוא חושב שבעתיד הוא ירגיש יותר טוב ממישהו אחר במקומך, הרי שהוא לא יאהב אותך בעתיד ולא משנה כמה טוב תעשה לו בהווה.

וזה בעצם אומר, שמצד אחד בן אדם אוהב את מה שעושה לו טוב ובן אדם מתאהב במה שעושה לו טוב. ולכן ממילא ההיגיון הוא, שתתרגל לעשות טוב למישהו ואז ממילא הוא יאהב אותך. אבל בפועל זה לא רק ככה.

כי עליך להתרגל לעשות לאדם השני טוב, מסוג של טוב, שיגרום לו להרגיש שגם בעתיד יהיה לו טוב איתך וממך. לדוגמה, נניח שאתה נותן למישהו נתינה חומרית וקונה לו מתנה חומרית. ונניח שזה עשה לו טוב. אז אפשרות אחת שהוא יאהב אותך גם בעתיד, כי הוא חושב שאתה יכול לעשות לו טוב גם בעתיד. אבל מצד שני קיימת אפשרות, שהוא יקבל את המתנה וישכח אותך. כי הוא לא חושב שהטוב שלו בעתיד, תלוי בך גם בעתיד.

לעומת זאת, אם תיתן למישהו קצבה חודשית, במובן שהוא מבין שהמשך קבלת הקצבה תלוי בך, ממילא הוא יחשוב שגם בעתיד הטוב שלו יהיה תלוי בך והוא יאהב אותך גם בעתיד. כמובן, מההיבט של האם הטוב העתידי שלו תלוי בך.

ואם תיתן למישהו נתינה רגשית ומתנה רגשית. כגון שתלמד אותו איך להתנהג בסיטואציה מסוימת. אז יכול להיות שהוא יחשוב שגם בעתיד תוכל לעזור לו...