וכאן אבאר עוד דרך, כיצד באפשרותך לזהות הזדמנות לגרום למישהו לאהוב אותך, וכיצד באפשרותך לדעת לא לפספס הזדמנות לגרום למישהו לאהוב אותך, וכל שכן שלא לגרום בטעות למישהו לשנוא אותך. כי בד"כ כאשר יש הזדמנות לגרום למישהו לאהוב אותך, אם לא תנצל אותה, זה לפעמים יכול לגרום לו לשנוא אותך.
והעניין הוא, שהאדם אוהב את מה שעושה לו טוב. וככל שמשהו עושה יותר טוב לבן אדם, ככה הבן אדם אוהב אותו יותר ונקשר אליו רגשית. ומה עושה לבן אדם טוב? מה שממלא לו חיסרון כלשהו. דהיינו, שלאדם חסר משהו, ואז אם אתה ממלא לו את החיסרון שלו ואת מה שחסר לו, אז אם הוא חושב שאתה הסיבה לכך שטוב לו, ממילא הוא יתאהב בך. וככל שעוצמת החיסרון יותר גדולה, וככל שהמילוי יותר גדול, ככה נוצרת התניה של אהבה יותר חזקה, כלפי זה שיצר את תחושת הטוב.
וממילא זה אומר, שאם אתה רואה מישהו שרע לו, הרי שיש לך הזדמנות לגרום לו לאהוב אותך. וככל שיותר רע למישהו, ככה יש לך הזדמנות גדולה יותר, לגרום לו לאהוב אותך, אם תהיה זה שתעשה לו טוב. עד כדי כך, שלפעמים יש גם היגיון ליצור למישהו בעיה, כדי לפתור לו אותה. אבל זה נושא אחר, שהסברתי אותו במקום אחר. אבל בכל מקרה, ברגע שמישהו מספר לך שרע לו, ברגע שאתה יודע שהולך להיות רע למישהו, עבורך זו הזדמנות לגרום לו לאהוב אותך, על ידי זה שתעשה לו טוב, ושהוא יאהב אותך, דרך זה שעשית לו טוב.
אלא שכאשר יש רגע כזה של הזדמנות לאהבה, יש גם רגע של הזדמנות וסיכון של שנאה. כי האדם שונא את מה שעושה לו רע. ואם רע לבן אדם והוא יחשוב שזה בגללך, הוא ישנא אותך. ולכן, אם לא תעזור לבן אדם למלא את החיסרון שלו ולהרגיש טוב, והוא יחשוב שזה בגללך שרע לו, כי אתה יכול לעזור לו ואתה לא עוזר לו, אז ככל שהוא מצפה יותר שתעזור לו ואתה לא עוזר לו, ככה ממילא האדם השני חושב, שהרע שלו, נגרם בגללך, כי בידך האפשרות לעשות לו טוב, ועדיין אתה עושה לו רע. ואז ממילא זה גורם לו לשנוא אותך.
וככל שהאדם יותר מצפה שתעזור לו וחושב שאתה יכול לעזור לו, ואתה לא עוזר לו, ככה הוא יותר ישנא אותך. וככל שהאדם פחות מצפה שתעזור לו ופחות חושב שאתה יכול לעזור לו, ובכל זאת תעזור לו, ככה הוא יותר יאהב אותך.
כי ברגע שהאדם מצפה שתעזור לו ואתה עוזר לו, אז יחסית הוא לוקח אותך כמובן מאליו. כי ברגע שהוא ציפה שתעזור לו, חלק מהמציאות הרגשית שלו / בדמיון שלו, הייתה שאתה עוזר לו. ואז ממילא כבר היה לו פחות רע, בדמיון שלו, כי הוא כבר מראש דמיין אותך עוזר לו. אבל אם הוא חשב שלא תעזור...
והעניין הוא, שהאדם אוהב את מה שעושה לו טוב. וככל שמשהו עושה יותר טוב לבן אדם, ככה הבן אדם אוהב אותו יותר ונקשר אליו רגשית. ומה עושה לבן אדם טוב? מה שממלא לו חיסרון כלשהו. דהיינו, שלאדם חסר משהו, ואז אם אתה ממלא לו את החיסרון שלו ואת מה שחסר לו, אז אם הוא חושב שאתה הסיבה לכך שטוב לו, ממילא הוא יתאהב בך. וככל שעוצמת החיסרון יותר גדולה, וככל שהמילוי יותר גדול, ככה נוצרת התניה של אהבה יותר חזקה, כלפי זה שיצר את תחושת הטוב.
וממילא זה אומר, שאם אתה רואה מישהו שרע לו, הרי שיש לך הזדמנות לגרום לו לאהוב אותך. וככל שיותר רע למישהו, ככה יש לך הזדמנות גדולה יותר, לגרום לו לאהוב אותך, אם תהיה זה שתעשה לו טוב. עד כדי כך, שלפעמים יש גם היגיון ליצור למישהו בעיה, כדי לפתור לו אותה. אבל זה נושא אחר, שהסברתי אותו במקום אחר. אבל בכל מקרה, ברגע שמישהו מספר לך שרע לו, ברגע שאתה יודע שהולך להיות רע למישהו, עבורך זו הזדמנות לגרום לו לאהוב אותך, על ידי זה שתעשה לו טוב, ושהוא יאהב אותך, דרך זה שעשית לו טוב.
אלא שכאשר יש רגע כזה של הזדמנות לאהבה, יש גם רגע של הזדמנות וסיכון של שנאה. כי האדם שונא את מה שעושה לו רע. ואם רע לבן אדם והוא יחשוב שזה בגללך, הוא ישנא אותך. ולכן, אם לא תעזור לבן אדם למלא את החיסרון שלו ולהרגיש טוב, והוא יחשוב שזה בגללך שרע לו, כי אתה יכול לעזור לו ואתה לא עוזר לו, אז ככל שהוא מצפה יותר שתעזור לו ואתה לא עוזר לו, ככה ממילא האדם השני חושב, שהרע שלו, נגרם בגללך, כי בידך האפשרות לעשות לו טוב, ועדיין אתה עושה לו רע. ואז ממילא זה גורם לו לשנוא אותך.
וככל שהאדם יותר מצפה שתעזור לו וחושב שאתה יכול לעזור לו, ואתה לא עוזר לו, ככה הוא יותר ישנא אותך. וככל שהאדם פחות מצפה שתעזור לו ופחות חושב שאתה יכול לעזור לו, ובכל זאת תעזור לו, ככה הוא יותר יאהב אותך.
כי ברגע שהאדם מצפה שתעזור לו ואתה עוזר לו, אז יחסית הוא לוקח אותך כמובן מאליו. כי ברגע שהוא ציפה שתעזור לו, חלק מהמציאות הרגשית שלו / בדמיון שלו, הייתה שאתה עוזר לו. ואז ממילא כבר היה לו פחות רע, בדמיון שלו, כי הוא כבר מראש דמיין אותך עוזר לו. אבל אם הוא חשב שלא תעזור...
050-3331-331