האם כדאי לשתף אחרים כשרע לך?

כשאדם רוצה לגרום לאחרים לאהוב אותו ולהרגיש קרובים אליו, לעיתים קרובות עולה השאלה האם לשתף אותם בדברים רעים שקורים לו. אליעד כהן מסביר שכאשר אדם משתף אדם אחר בדבר רע שקרה לו, הצד השני חייב לדמיין שזה קורה גם לו כדי להבין את מה שנאמר. לכן, אם מישהו משתף שהוא חולה, הצד השני באופן אוטומטי ידמיין שהוא עצמו חולה וירגיש רע. מאותה סיבה, אם אדם מספר שהוא נפגע או נכשל, הוא גורם לצד השני להזדהות עם הכאב ולחוות אותו באופן חלקי. באופן כללי, אנשים רוצים להרגיש טוב ולא להזדהות עם כאב או צרות של אחרים. אם אדם מספר רק על דברים שליליים שקורים לו, אנשים עלולים להתרחק ממנו, כי הם לא רוצים להרגיש רע בעצמם.

מה ההשלכות של שיתוף שלילי מול שיתוף חיובי?

לפי אליעד כהן, אנשים יעדיפו תמיד להרגיש טוב. לכן, כאשר אדם מספר משהו חיובי, כמו הצלחה או זכייה בלוטו, הצד השני מדמיין זאת ומרגיש טוב. באופן כללי, ככל שאדם יהיה יותר חיובי בשיתופים שלו, כך אנשים ירצו להיות יותר בקרבתו, כי הם חווים תחושות טובות כשהם איתו. לעומת זאת, ככל שהאדם משתף יותר בדברים רעים, אנשים יירתעו ממנו. לדוגמה, אם אדם נפגע בתאונה ומספר על כך לסבתא שלו, ייתכן שהיא תרגיש צער גדול ותכעס עליו, כי הוא גרם לה להזדהות עם הכאב שלו. אך אם הוא לא ישתף אותה כלל, היא עלולה להיפגע כי היא תחשוב שהוא מסתיר ממנה ואינו סומך עליה מספיק.

כיצד לבחור את רמת השיתוף המתאימה?

האיזון הנכון לפי אליעד הוא לשתף במידה הנכונה. מצד אחד, צריך להראות לאדם הקרוב שאכפת לך ממנו, ושאתה מספיק בוטח בו ומשתף אותו בדברים חשובים. זה יגרום לו להרגיש מיוחד, כי הוא יחשוב שאתם מספיק קרובים לכך. מצד שני, אסור להפוך את השיתוף לתלונה מתמשכת ולמרמור, כיוון שזה יכביד על הצד השני ויגרום לו להתרחק. אם למשל שברת את הרגל, כדאי לשתף את הקרובים כי אחרת הם ירגישו מודרים. עם זאת, אין צורך להוסיף תלונות ומרמור מעבר למה שנחוץ, כי אז אתה הופך לנטל רגשי.

איך משפיע שיתוף בדייט או בתחילת היכרות?

אליעד נותן דוגמה נוספת על גבר שמכיר בחורה בדייט ובאותו יום עובר תאונה ונפצע. אם יספר לה על הפציעה, זה יכול לגרום לה להרגיש לא בנוח כי היא רק הכירה אותו וכבר נאלצת להזדהות עם הצרות שלו. היא עלולה להירתע כי זה עשוי להרגיש עבורה מוקדם מדי ומכביד מדי. לעומת זאת, ייתכן שהיא דווקא תעריך את הפתיחות ותחשוב שזה סימן לקרבה ולכך שהוא מרגיש בנוח איתה. אם הוא לא יספר לה, היא עלולה לפרש זאת כאילו הוא אינו סומך עליה מספיק. לכן חשוב להעריך נכון את ההקשר: עד כמה קרובים אתם, ועד כמה השיתוף מתאים ומאוזן.

למה אנשים מצפים לשיתוף אישי במצבים מסוימים?

לפעמים אנשים מצפים לשיתוף בדברים רעים או בקשיים, מתוך תחושת קרבה והדדיות. הם חושבים שבן הזוג או החבר חייב לשתף אותם במה שעובר עליו, כי זו ההוכחה לכך שהם קרובים באמת. אדם שאינו משתף כלל, ייתפס כאדם שמתרחק או אינו מעוניין בקרבה. הצד השני רוצה להאמין שיש ביניכם מספיק אמון כדי שתוכלו לשתף אחד את השני גם ברגעים הקשים. אבל שוב, יש להיזהר משיתוף יתר שיהפוך למעמסה רגשית.

לסיכום: מה הדרך הנכונה לשתף ולהתחבב על אחרים?

הגישה הכללית שאליעד מציג היא למצוא את נקודת האיזון: לשתף מספיק כדי ליצור אמון וקירבה, אבל לא במידה שתכביד ותגרום לצד השני להזדהות עם הכאב והשליליות. יש להקפיד להיות חיובי ולתת לאחרים תחושה טובה ככל שניתן. השיתוף בקשיים צריך להיות במינון מתאים ולא מתוך מרמור או תלונה מתמדת. כשתמצאו את האיזון הנכון בין שיתוף חיובי לשלילי, תגרמו לאחרים להרגיש נוח במחיצתכם ולרצות להישאר קרובים אליכם.

על מה נסוב הסיפור המקורי?

היו היה איש שרצה שיאהבו אותו, רצה שיאהבו אותו, ואותו איש הלך ברחוב, נפל ושבר את הרגל. זה מה שקרה לו. הוא רצה שסבתא שלו תאהב אותו. ככה בא לו. הוא היה מסוכסך עם סבתא שלו, והוא רצה שסבתא שלו תאהב אותו. עד כאן הבנו, הבנו. עכשיו הוא הלך ברחוב, נפל, שבר את הרגל. עכשיו השאלה היא האם הוא צריך לספר לסבתא שלו שהוא הלך ברחוב, נפל ושבר את הרגל, כן או לא, בהיבט של האם זה שהוא יספר לה יגרום לה לאהוב אותו יותר או פחות, או שזה לא משנה. מה אפשר לומר על כך?

האם לספר לסבתא ישפיע על האהבה שלה אליו?

שאלה: "אני אומר שזה כמו אותה שאלה שכבר נשאלה."

תשובה: "אתה צודק, ולכן התשובה היא ש... ?"

שאלה: "שיש היבטים שונים. היבטים שהיא יכולה לשנוא אותו בגלל מה שקרה, או לאהוב אותו יותר."

תשובה: "מי אמר שזה מחויב? מצד אחד תן את התשובה."

שאלה: "צריך להיות מודע שיכול להיות מצב שהיא תשנא אותו."

תשובה: "למה שהיא תשנא אותו על זה שהוא הלך ושבר את הרגל?"

שאלה: "בגלל ש - 'מה אתה משגע אותי? מה אתה מספר לי סיפורים שיגרמו לי צער'."

תשובה: "למה שיגרום לה צער? שיגרום לה צער."

שאלה: "'שברת את הרגל שלך, אני עכשיו מרגישה צער על זה. אתה בא לספר לי ואני עכשיו מרגישה צער מזה שסיפרת לי את זה'."

תשובה: "אז לא לספר לה?"

שאלה: "אתה עושה רע."

תשובה: "אז מה, עדיף לא לספר לה?"

שאלה: "לא, יש היבט כזה."

תשובה: "אז מה עדיף, לא לספר לה? צריך להחליט לספר או לא. אוקי, ומה ההיבט השני?"

שאלה: "לא צריך להחליט. אבל תהיה מודע שיש אפשרות שהיא תאהב אם תספר לה, ויש אפשרות שהיא תשנא אותך גם מזה."

תשובה: "נכון. למה שהיא תשנא אותך בגלל זה? כי היא תגיד 'עשית לי צער שסיפרת לי ששברת את הרגל'. ולמה שהיא תאהב אותו בגלל זה?"

שאלה: "היא תרחם עליו, 'מסכן, הנה הוא בא לשתף אותי', ואז היא תרגיש..."

תשובה: "אבל תאהב אותו או תרחם עליו? כי לרחם עליו זה ככה, קצת בעייתי. להגיד תאהב אותו זה יותר חזק. יכול להיות שהיא לא תאהב אותו אם הוא לא יספר לה? יכול להיות שאם הוא לא יספר לה שהוא שבר את הרגל, היא תשנא אותו בגלל שהוא לא סיפר לה?"

שאלה: "כן, 'לא אכפת לו ממני, הוא לא מעריך אותי. אני דואגת לו והוא מעלים את זה ממני'."

תשובה: "ואם היא לא דואגת לו, אם הוא רק רוצה עכשיו אישה אחרת? רגע, עוד פעם מההתחלה - עכשיו גבר מכיר בחורה בדייט, הכיר בחורה בדייט, ובאותו יום הוא הלך ושבר את הרגל. לספר לה או לא, בהנחה שזה לא משהו שיגרום לה לחשוב שהוא בעייתי (נניח מישהו נכנס בו עם הרכב). איך זה ישפיע על כמה שהיא תאהב אותו?"

האם כדאי לספר על תאונה או פציעה לדייט חדש?

שאלה: "אם זה יגרום לה רע, נניח."

תשובה: "למה שזה יגרום לה רע?"

שאלה: "אם היא תגיד לעצמה, 'אני בסך הכל מכירה אותו יום אחד, מה הוא מספר לי את הצרות שלו, זה לא מעניין אותי'."

תשובה: "ולמה שזה יגרום לה טוב?"

שאלה: "'הנה הוא משתף אותי בחוויות שלו, והוא מרגיש כל כך קרבה אלי שהוא מספר לי מה עובר עליו'."

תשובה: "ולמה זה עושה לה טוב?"

שאלה: "כי היא מרגישה שהיא היתה עושה בדיוק אותו דבר."

תשובה: "שמה?"

שאלה: "היא היתה מספרת לו מה קורה לה."

תשובה: "אז בא נתחיל מההתחלה. אנשים רוצים להרגיש טוב, עד כאן הבנו. אנשים רוצים להרגיש טוב - הבנו, יפה. מה זה אומר להרגיש טוב? שהמציאות תהיה כרצונם, עד כאן גם הבנו. כשאתה מספר למישהו שרכב נכנס בך, כדי להבין מה אמרת, הוא צריך לדמיין שנכנסו בו. עד כאן גם הבנו? אם הוא לא יכול לדמיין שמישהו נכנס בו עם רכב, איך הוא יבין מה זה 'נכנסו בו עם רכב'? עיוור לא יכול להבין 'ראיתי סרט', נכון? כי הוא לא יודע מה זה 'ראיתי סרט'. זאת אומרת, כדי שאתה תבין מה סיפרו לך, אתה צריך לדמיין שזה קורה לך. זאת אומרת, שכשאתה מספר למישהו 'שלום, אני חולה', אהלן, מה קורה, אני חולה - אוקי, הוא צריך לדמיין שהוא חולה.

"עכשיו, כשמישהו מדמיין שהוא חולה, נהיה לו טוב או רע? נהיה לו רע. זאת אומרת, שכשאתה מספר למישהו שאתה חולה, אתה בעצם עושה לו רע. למה? כי הוא, כדי להבין אותך, צריך לדמיין שהוא עצמו חולה, ומאחר שהוא לא רוצה להיות חולה, בעצם אתה עושה לו להרגיש רע. אתה מספר לו על הצרות שלך, הוא מבין אותן, חווה את הצרות שלך, ונהיה לו רע.

"לכן ה - default אומר: אל תספר שרע לך, תספר על דברים טובים. אם תספר שהצלחת, הוא ידמיין שהוא הצליח, נהיה לו טוב. כמובן שנגיד פה יש איזו דוגמה אחרת - תספר שטוב לך, 'זכיתי בלוטו'. הוא יבין שהוא לא זכה בלוטו, בסדר, לא נדבר על זה עכשיו. נדבר באופן כללי. באופן כללי בן אדם רוצה להרגיש טוב, ככל שתהיה יותר חיובי - יאהבו אותך יותר. אם תספר שרע לך, שאתה לא מצליח, אנשים לא ירצו להתקרב אליך. הוא בן אדם שלילי, רע לו. למה אנשים לא רוצים להתקרב לבן אדם שלילי? כי אז הם מרגישים שמתחיל גם להם להיות רע: 'אם אני במחיצתו, אני מתחיל להרגיש רע, כי אני מתחיל להזדהות איתו, אני מזדהה איתו, אני מתחיל להרגיש את הצרות שלו עלי, מתחיל להיות לי רע. '

"אבל יש גם הפך. מה ההפך? ההפך הוא שיש דברים שזה מקובל לספר אותם. זאת אומרת, נגיד יש סטנדרט, כאילו אומרים: אם אנחנו בקרבה כזאת, ועשית תאונה - אתה חייב לספר לי את זה, כי זה משהו שאתה לא אמור להסתיר אותו. זאת אומרת, אם יש דבר רע מסוים שקרה לך, ואתה לא תספר אותו, הבן אדם השני יגיד, 'למה לא שיתפת אותי? מה אנחנו, אנשים זרים? ' כי בראש של הבן אדם השני הוא חושב שאמורים לשתף בדברים האלה ברמת הקשר שלנו.

"עכשיו, למה שבן אדם יחשוב את זה? כי הוא אומר לעצמו, 'אני הייתי רוצה להרגיש בנוח לשתף אותו'. היא רוצה להרגיש בנוח לשתף אותך, והיא רוצה לחשוב שאתם כל כך קרובים שהיא יכולה לשתף אותך בכזה דבר. ולכן היא תרצה לחשוב שאתה משתף אותה בכזה דבר. ולכן כשאתה משתף מישהו במשהו אישי רע, זה יכול לגרום לו לחשוב, 'וואלה, אנחנו כל כך קרובים, למה אנחנו כל כך קרובים? עכשיו, אם הוא שיתף אותי, כנראה זה אומר שאני יכולה לשתף אותו, אז אנחנו קרובים'.

"אבל מצד שני, גם כן, אם אתה משתף בדברים רעים, אתה צריך לדעת שהבן אדם השני נהיה לו רע מזה שאם הוא אוהב אותך, נהיה לו רע. אם מישהו אוהב אותך ואמרת לו שרע לך, נהיה לו רע. ולכן כאשר קרה לך דבר רע, ואתה רוצה לדעת האם לשתף או לא לשתף, אתה צריך לשאול את עצמך: לדעתך, האם זה נופל על המקרה של 'אני אעשה לו רע', או שזה נופל על המקרה של 'אם אני לא אשתף אותו, אז הוא יגיד - איך זה שלא שיתפת אותי? '

"עכשיו, אם זה נופל על 'איך זה שלא שיתפת אותי', תשתף. אם זה נופל על 'מה אתה מבלבל לי את המוח', אל תשתף. עכשיו, שים לב לעוד משהו: נגיד עשית תאונה, שברת את הרגל, ונגיד ההיגיון אומר שאתה צריך לשתף - תשתף. אבל זה לא אומר שעכשיו תתחיל להיות ממורמר יותר מדי. תשתף כדי לשדר 'הנה אני משתף, אנחנו אנשים קרובים, אני משתף, אני לא מסתיר כלום'. אבל זה לא אומר שעכשיו אתה צריך להיות ממורמר. כי יש כאילו אקסטרה שיתוף. והשיתוף הזה כבר יצא מגדר הרגיל.

"כלומר, יצאת ידי חובת קרבה - 'אין בעיה, אנחנו קרובים, שיתפתי, הכל בסדר'. לא צריך עכשיו להיות ממורמר. אם אתה ממורמר יותר מדי, אז המרמור הזה אומר לבן אדם השני, 'תראה, הוא עושה לי רע. כל פעם שהוא מדבר איתי, הוא מדבר איתי על צרות'. ולכן יש מינון. יש כמה אתה צריך לשתף, ויש כמה אתה צריך לא לשתף. כל פעם כשאתה מספר למישהו על משהו רע, אתה עושה לו רע. אתה מספר על משהו טוב, אתה עושה לו טוב. אבל יש את המינון. הבנו?"

מהו סיכום העיקרון של שיתוף ברגעי קושי?

יש כאן הדגשה על כך שכשאדם מספר למישהו אחר על קושי שהוא חווה, הוא גורם לו לדמיין את עצמו באותו מצב, וכך הוא עלול להרגיש רע. מנגד, אם לא משתפים כלל, הצד השני יכול להיפגע מכך שלא נותנים לו מקום ותחושה של קרבה. לכן, יש למצוא את האיזון בין שיתוף מספק שמביע קרבה לבין הימנעות משיתוף מוגזם של קשיים, העלול להכביד על הצד השני.

כיצד הסיפור על האיש וסבתו מדגים את הרעיון?

האיש היה מסוכסך עם סבתו, ורצה מאוד שהיא תאהב אותו. הוא נפל ושבר את הרגל. השאלה היא האם לשתף אותה או לא. מצד אחד, אם יספר - זה עלול לגרום לה צער, והיא עלולה לכעוס עליו ("למה אתה בא ומכביד עלי?"). מצד שני, אם לא יספר לה - היא עלולה להיפגע ("למה לא שיתפת אותי במשהו כל כך חשוב?"). בדיוק כמו במקרים אחרים, צריך לשקול איך, מתי ובאיזה אופן לספר, כדי לא לגרום יותר נזק מתועלת.

למה נוצר לפעמים רצון לשתף בכל זאת?

מפני שאנשים רוצים קרבה, רוצים שיאהבו אותם, ורוצים להרגיש ביטחון להביא את הקושי אל הצד השני. כשזה נעשה במינון נכון ובאופן מתאים, הצד השני חש קרבה ורצון טוב לעזור. אך אם משתפים בכל קושי ובכל פרט שלילי, הצד השני עלול לחוש עומס רגשי ולהירתע.

איך זה קשור למקרה של דייט חדש?

במקרה של דייט חדש, נשאלה השאלה אם לספר לבחורה שכבר באותו היום נפל ושבר את הרגל, או עבר תאונה. מצד אחד, זה יכול לעורר אצלה רתיעה ("אני בקושי מכירה אותו, למה הוא מספר לי על הצרות?"). מצד שני, זה יכול לעורר בה תחושת קרבה ("הוא מרגיש נוח לשתף אותי, כנראה אני חשובה לו"). גם כאן יש לשקול את ההקשר ואת המינון - עד כמה השיתוף נחוץ, ועד כמה הדגש יהיה על תלונה או מרמור, לעומת שיתוף ענייני שמחזק קרבה.

מה המסקנה הסופית?

יש להבין שכשאדם מספר למישהו על קושי, הוא גורם לו לחוות את הקושי באופן מסוים. אם רוצים לגרום למישהו לחבב אותך, ברירת המחדל היא לשתף יותר בדברים טובים, ולעשות זאת בצורה חיובית. אך במצבים מסוימים, במיוחד כשיש ביניכם קרבה שמחייבת שקיפות, הימנעות מסיפור על דבר רע יכולה להתפרש כהסתרה או התרחקות. לכן מומלץ להתאים את השיתוף לסיטואציה, להקשר ולרמת הקרבה הרצויה:

• לספר במידה מספקת כדי לשמור על אמון ותחושת קירבה.
• לא להגזים ולהכביד עם מרמור או פרטים מוגזמים.
• להבין שהאחר מזדהה איתך, ולכן מרגיש את הקושי שאתה מתאר.
• לזכור שיש גם מי שיצפה ממך לשתף, אחרת זה יתפרש כחוסר התחשבות.