למה טוב כשרע ולמה רע כשטוב, תקווה שיהיה טוב, למה אנשים אוהבים בעיות, גן עדן הוא גיהנום, גלעד שליט
למה רע לאדם דווקא כשנהיה לו טוב?
הרבה אנשים חושבים שרע להם כאשר הם נמצאים בבעיות או סובלים ממשהו מסוים. עם זאת, אליעד כהן מסביר שהמציאות שונה. לדבריו, דווקא כאשר רע לך יש תקווה ויכולת לדמיין עתיד טוב יותר, ולכן אתה מרגיש טוב יותר מבחינה רגשית. האדם אומר לעצמו: "ברגע שיהיה לי כסף, יהיה לי טוב, ברגע שאהיה בריא, יהיה לי טוב." התקווה והציפייה לכך שבעתיד יהיה טוב יותר הן אלו שנותנות תחושת אושר מסוימת גם במצבי סבל.
המצב הזה מוביל לכך שהרבה אנשים, באופן בלתי מודע, אוהבים שיש להם בעיות או מעדיפים להישאר בתוך הבעיות שלהם. למה זה קורה? מפני שהבעיה מספקת להם משמעות והרגשה טובה דרך התקווה שהמצב ישתפר. הבעיה יוצרת אשליה נעימה שיום אחד האדם יצא מהמצב השלילי ויגיע אל האושר.
מה קורה כאשר האדם מקבל את כל מה שרצה?
אליעד מסביר את הנקודה הזו באמצעות דוגמה אישית. הוא מספר שהמצב הכי גרוע שהיה לו בחייו היה דווקא כשקיבל את כל מה שרצה, כאשר סיים לממש את כל הרשימות והשאיפות שלו. כל חייו שמע שאם ישיג את מטרותיו, יהיה לו טוב, ולכן היה בפנטזיה שהאושר יגיע כשהוא יגיע למטרות שלו. אבל כאשר באמת השיג הכל, הוא חווה את התחושה הגרועה ביותר שהייתה לו בחיים, עד כדי כך שזה גרם לו להבין שהטוב לכאורה שאנשים שואפים אליו הוא אשליה.
אותו מצב של חוסר סיפוק גרם לו להבנה עמוקה, שבעקבותיה החל לשתף אנשים אחרים במסקנותיו לגבי האושר האמיתי והיחסי של החיים.
מדוע דווקא כאשר אתה בגן עדן, הכי רע לך?
אליעד כהן מסביר שהסיבה לכך שהמקום הגרוע ביותר לאדם הוא דווקא "גן עדן", היא משום שכאשר אתה בגיהנום, אתה יכול לפנטז שבעתיד תצא משם ותגיע למקום טוב יותר. למשל, אתה אומר לעצמך: "כשאצא לגן עדן, יהיה לי טוב." הפנטזיה והתקווה עוזרות לאדם להרגיש טוב יותר, גם כאשר בפועל הוא עדיין נמצא במצב קשה.
אבל כאשר האדם מגיע לגן עדן, הוא מגלה את האמת הכואבת שגם שם אין באמת טוב מוחלט, שאין לאן לברוח. גן עדן הופך להיות הגיהנום הכי גרוע, כי שם אתה מתמודד עם ההבנה שלא משנה מה תשיג ואיפה תהיה, עדיין רע לך. האדם מגיע אל "התחנה הסופית" שבה חשב שירגיש טוב, אך שם הוא מגלה שאין עוד פנטזיות לברוח אליהן, ואז הוא חווה את הרע בצורה הכי חזקה.
למה אנשים מעדיפים להישאר עם הבעיות שלהם?
הסיבה שאנשים מעדיפים להישאר עם הבעיות שלהם היא שהבעיה עצמה מספקת להם תחושת משמעות. כשיש בעיה, האדם אומר לעצמו: "בעתיד אני אצא מזה, ואז יהיה לי טוב." התחושה הזו של "בעתיד יהיה טוב" מעניקה משמעות ותקווה, והיא זאת שנותנת לאדם כוח להמשיך קדימה. אבל אם האדם יוצא מהבעיה, הוא מגלה שבעצם עדיין רע לו. התחושה הזו, שאין לאן לשאוף יותר, היא תחושת ריקנות שקשה מאוד לשאת.
למה דווקא כשקיבלת הכל, אתה חווה תחושת ריקנות?
הסיבה שאנשים חווים תחושת ריקנות דווקא כשהם משיגים את כל מה שרצו היא שהשאיפות והבעיות היו אלה שנתנו להם את תחושת המשמעות. כל עוד יש לך שאיפה או בעיה, אתה מתמלא באדרנלין של תקווה וציפייה לעתיד טוב יותר. ברגע שאתה משיג את כל מה שרצית, אין עוד למה לקוות, ואז האדם חווה תחושת ריקנות ואכזבה גדולה. כלומר, האושר האמיתי לכאורה שחשב שיגיע לעולם לא מגיע, וזהו אחד הגילויים הכי קשים שיש לאדם.
מה הקשר של גלעד שליט לנושא הזה?
בהקשר של גלעד שליט, אליעד מביא דוגמה נוספת כדי להסביר את הרעיון. כאשר אדם כמו גלעד שליט היה בשבי, הוא ככל הנראה אמר לעצמו שכאשר יצא לחופשי, יהיה לו טוב. הפנטזיה הזו עזרה לו להמשיך ולהחזיק מעמד בתקופה הקשה בשבי. אבל כאשר האדם משתחרר ומגיע אל החופש שאליו השתוקק כל כך, הוא לעתים מגלה שעדיין רע לו. זאת משום שהתקווה הטמונה בפנטזיה לחופש היא שלב זמני בלבד, וכאשר הוא מגיע לאותה נקודת חופש מבוקשת, הוא מתמודד עם אותו קושי ואותו כאב פנימי, ללא הפנטזיה של העתיד הטוב יותר.
אליעד מסכם זאת ואומר שהאדם תמיד מחפש פתרונות חיצוניים לבעיה הפנימית שלו, אך למעשה שום שינוי חיצוני לא יוכל לפתור את תחושת הריקנות או הסבל הפנימי שהוא חש. הפנטזיה לאושר בעתיד היא מה שגורם לאדם לחוש שטוב לו, וכאשר היא מסתיימת, הוא נותר עם המציאות הפנימית הקשה שלו.
הרבה אנשים חושבים שרע להם כאשר הם נמצאים בבעיות או סובלים ממשהו מסוים. עם זאת, אליעד כהן מסביר שהמציאות שונה. לדבריו, דווקא כאשר רע לך יש תקווה ויכולת לדמיין עתיד טוב יותר, ולכן אתה מרגיש טוב יותר מבחינה רגשית. האדם אומר לעצמו: "ברגע שיהיה לי כסף, יהיה לי טוב, ברגע שאהיה בריא, יהיה לי טוב." התקווה והציפייה לכך שבעתיד יהיה טוב יותר הן אלו שנותנות תחושת אושר מסוימת גם במצבי סבל.
המצב הזה מוביל לכך שהרבה אנשים, באופן בלתי מודע, אוהבים שיש להם בעיות או מעדיפים להישאר בתוך הבעיות שלהם. למה זה קורה? מפני שהבעיה מספקת להם משמעות והרגשה טובה דרך התקווה שהמצב ישתפר. הבעיה יוצרת אשליה נעימה שיום אחד האדם יצא מהמצב השלילי ויגיע אל האושר.
מה קורה כאשר האדם מקבל את כל מה שרצה?
אליעד מסביר את הנקודה הזו באמצעות דוגמה אישית. הוא מספר שהמצב הכי גרוע שהיה לו בחייו היה דווקא כשקיבל את כל מה שרצה, כאשר סיים לממש את כל הרשימות והשאיפות שלו. כל חייו שמע שאם ישיג את מטרותיו, יהיה לו טוב, ולכן היה בפנטזיה שהאושר יגיע כשהוא יגיע למטרות שלו. אבל כאשר באמת השיג הכל, הוא חווה את התחושה הגרועה ביותר שהייתה לו בחיים, עד כדי כך שזה גרם לו להבין שהטוב לכאורה שאנשים שואפים אליו הוא אשליה.
אותו מצב של חוסר סיפוק גרם לו להבנה עמוקה, שבעקבותיה החל לשתף אנשים אחרים במסקנותיו לגבי האושר האמיתי והיחסי של החיים.
מדוע דווקא כאשר אתה בגן עדן, הכי רע לך?
אליעד כהן מסביר שהסיבה לכך שהמקום הגרוע ביותר לאדם הוא דווקא "גן עדן", היא משום שכאשר אתה בגיהנום, אתה יכול לפנטז שבעתיד תצא משם ותגיע למקום טוב יותר. למשל, אתה אומר לעצמך: "כשאצא לגן עדן, יהיה לי טוב." הפנטזיה והתקווה עוזרות לאדם להרגיש טוב יותר, גם כאשר בפועל הוא עדיין נמצא במצב קשה.
אבל כאשר האדם מגיע לגן עדן, הוא מגלה את האמת הכואבת שגם שם אין באמת טוב מוחלט, שאין לאן לברוח. גן עדן הופך להיות הגיהנום הכי גרוע, כי שם אתה מתמודד עם ההבנה שלא משנה מה תשיג ואיפה תהיה, עדיין רע לך. האדם מגיע אל "התחנה הסופית" שבה חשב שירגיש טוב, אך שם הוא מגלה שאין עוד פנטזיות לברוח אליהן, ואז הוא חווה את הרע בצורה הכי חזקה.
למה אנשים מעדיפים להישאר עם הבעיות שלהם?
הסיבה שאנשים מעדיפים להישאר עם הבעיות שלהם היא שהבעיה עצמה מספקת להם תחושת משמעות. כשיש בעיה, האדם אומר לעצמו: "בעתיד אני אצא מזה, ואז יהיה לי טוב." התחושה הזו של "בעתיד יהיה טוב" מעניקה משמעות ותקווה, והיא זאת שנותנת לאדם כוח להמשיך קדימה. אבל אם האדם יוצא מהבעיה, הוא מגלה שבעצם עדיין רע לו. התחושה הזו, שאין לאן לשאוף יותר, היא תחושת ריקנות שקשה מאוד לשאת.
למה דווקא כשקיבלת הכל, אתה חווה תחושת ריקנות?
הסיבה שאנשים חווים תחושת ריקנות דווקא כשהם משיגים את כל מה שרצו היא שהשאיפות והבעיות היו אלה שנתנו להם את תחושת המשמעות. כל עוד יש לך שאיפה או בעיה, אתה מתמלא באדרנלין של תקווה וציפייה לעתיד טוב יותר. ברגע שאתה משיג את כל מה שרצית, אין עוד למה לקוות, ואז האדם חווה תחושת ריקנות ואכזבה גדולה. כלומר, האושר האמיתי לכאורה שחשב שיגיע לעולם לא מגיע, וזהו אחד הגילויים הכי קשים שיש לאדם.
מה הקשר של גלעד שליט לנושא הזה?
בהקשר של גלעד שליט, אליעד מביא דוגמה נוספת כדי להסביר את הרעיון. כאשר אדם כמו גלעד שליט היה בשבי, הוא ככל הנראה אמר לעצמו שכאשר יצא לחופשי, יהיה לו טוב. הפנטזיה הזו עזרה לו להמשיך ולהחזיק מעמד בתקופה הקשה בשבי. אבל כאשר האדם משתחרר ומגיע אל החופש שאליו השתוקק כל כך, הוא לעתים מגלה שעדיין רע לו. זאת משום שהתקווה הטמונה בפנטזיה לחופש היא שלב זמני בלבד, וכאשר הוא מגיע לאותה נקודת חופש מבוקשת, הוא מתמודד עם אותו קושי ואותו כאב פנימי, ללא הפנטזיה של העתיד הטוב יותר.
אליעד מסכם זאת ואומר שהאדם תמיד מחפש פתרונות חיצוניים לבעיה הפנימית שלו, אך למעשה שום שינוי חיצוני לא יוכל לפתור את תחושת הריקנות או הסבל הפנימי שהוא חש. הפנטזיה לאושר בעתיד היא מה שגורם לאדם לחוש שטוב לו, וכאשר היא מסתיימת, הוא נותר עם המציאות הפנימית הקשה שלו.
- למה רע כשטוב?
- מדוע אנשים אוהבים בעיות?
- מהו אושר אמיתי?
- למה גן עדן הוא גיהנום?
- איך מתמודדים עם ריקנות פנימית?
- האם הפתרון החיצוני יוצר אושר?
- מדוע האדם מאוכזב כשהוא משיג את מטרותיו?