חקירת הרצון לאהוב את עצמי, מה זה לאהוב את עצמי? מה זו אהבה עצמית? איך נוצרת אהבה עצמית? מה זה אני? מה זה עצמי? מה זה הרצון שלי? מתי אני אוהב את עצמי? מתי אני שונא את עצמי? איך לא לרצות לאהוב את עצמי? איך להפסיק לרצות לאהוב את עצמי?
מה זה לאהוב את עצמי ואיך נוצרת אהבה עצמית?
השאלה "מה זה לאהוב את עצמי?" נשמעת פשוטה, אבל אליעד כהן מציג אותה כהרבה יותר מורכבת. כדי להבין מהי אהבה עצמית, צריך קודם כל להבין לעומק מה פירוש המושג "אני" ומה פירוש המושג "עצמי". אליעד כהן מסביר שאנשים משתמשים במונח "אני אוהב את עצמי" בצורה אוטומטית מבלי לפרק אותו לעומק, ולכן נשארים תקועים בבלבול. הוא מדגים זאת בשאלות כמו: מי זה "אני"? מה הכוונה "אוהב"? ומה פירוש "את עצמי"?
החקירה שאליעד מוביל מתחילה בכך שהוא טוען שכדי להבין למה אני רוצה לאהוב את עצמי, צריך קודם כל להבין את עצם הרצון. האם באמת יש לנו רצון כזה? האם יש בכלל דבר כזה שנקרא "אני" שרוצה לאהוב "עצמי"? אליעד מדגים שהשאלה "למה אני רוצה לאהוב את עצמי?" היא שאלה "מתקדמת" - שאלת המשך לאחר שהבנת בדיוק מה אתה שואל. הוא מזהיר מלשאול "למה?" לפני שהבהרנו "מה?". כי אם אינך יודע מה בדיוק המשמעות של "אני רוצה לאהוב את עצמי", לא תוכל להגיע לתשובה שתספק אותך.
מתי אני אוהב את עצמי ומתי אני שונא את עצמי?
כדי להמחיש את הנושא אליעד מביא דוגמה של אדם שרוצה לנגן יצירה על פסנתר. האדם הזה יושב מול הפסנתר ורוצה לנגן משהו שיש לו בראש. כאשר הוא מצליח לנגן בדיוק כפי שרצה, הוא מרגיש שהוא "אוהב את עצמו". לעומת זאת, כאשר הוא נכשל בנגינה, הוא מרגיש "שנאה עצמית". למה זה קורה?
אליעד מסביר שבעצם יש שני מרכיבים שונים בניסיון של האדם לנגן: הרצון שלו והיכולת שלו לממש את הרצון הזה. כאשר האדם מצליח לממש את הרצון, הוא חש "אני עשיתי זאת", וזה גורם לו לאהוב את עצמו. אבל כאשר הוא לא מצליח, הוא מאשים את עצמו ומרגיש שנאה עצמית. האדם חושב ש"הוא" אחראי על הכישלון או ההצלחה ולכן רגשותיו מתנדנדים בין אהבה עצמית לשנאה עצמית.
אך אליעד כהן טוען שזו הטעות המרכזית: האדם לוקח אחריות על דברים שאין לו שליטה מלאה עליהם. למשל, אם האדם לא הצליח לנגן כי הזיכרון שלו בגד בו, האם הוא באמת אשם בכך? הוא מדגים את האבסורד שבכך באמצעות דוגמה נוספת: אם אדם רוצה להרים יד, היד מתרוממת והוא מרגיש טוב עם עצמו. אם היד לא מתרוממת, האדם יכול לשנוא את עצמו, אף שאין לו באמת שליטה מלאה על פעולות הגוף.
האם "אני" ו"עצמי" הם אותו דבר?
אליעד מראה שהרבה פעמים אנחנו מתייחסים ל"אני" ו"עצמי" כאל שתי ישויות נפרדות. "אני" רוצה לנגן, ו"עצמי" מצליח או לא מצליח לנגן. אליעד מפרק את הטעות הזו ומדגיש שיש כאן ערבוב בין תחושת "אני", תחושת "רצון", לבין הגוף או היכולות שהאדם מייחס לעצמו. הוא מציע לבחון מה באמת בשליטתנו ומה לא, ולהבין שכל הנושא של "לאהוב את עצמי" נובע מתוך תפיסה מוטעית של שליטה ואחריות על דברים שאין לנו באמת שליטה מוחלטת עליהם.
איך להפסיק לרצות לאהוב את עצמי?
אליעד אומר שברגע שאדם חוקר לעומק את המושגים "אני", "עצמי" ו"אהבה", הוא מתחיל להבין עד כמה הם מעורפלים. ככל שהוא מבין...
השאלה "מה זה לאהוב את עצמי?" נשמעת פשוטה, אבל אליעד כהן מציג אותה כהרבה יותר מורכבת. כדי להבין מהי אהבה עצמית, צריך קודם כל להבין לעומק מה פירוש המושג "אני" ומה פירוש המושג "עצמי". אליעד כהן מסביר שאנשים משתמשים במונח "אני אוהב את עצמי" בצורה אוטומטית מבלי לפרק אותו לעומק, ולכן נשארים תקועים בבלבול. הוא מדגים זאת בשאלות כמו: מי זה "אני"? מה הכוונה "אוהב"? ומה פירוש "את עצמי"?
החקירה שאליעד מוביל מתחילה בכך שהוא טוען שכדי להבין למה אני רוצה לאהוב את עצמי, צריך קודם כל להבין את עצם הרצון. האם באמת יש לנו רצון כזה? האם יש בכלל דבר כזה שנקרא "אני" שרוצה לאהוב "עצמי"? אליעד מדגים שהשאלה "למה אני רוצה לאהוב את עצמי?" היא שאלה "מתקדמת" - שאלת המשך לאחר שהבנת בדיוק מה אתה שואל. הוא מזהיר מלשאול "למה?" לפני שהבהרנו "מה?". כי אם אינך יודע מה בדיוק המשמעות של "אני רוצה לאהוב את עצמי", לא תוכל להגיע לתשובה שתספק אותך.
מתי אני אוהב את עצמי ומתי אני שונא את עצמי?
כדי להמחיש את הנושא אליעד מביא דוגמה של אדם שרוצה לנגן יצירה על פסנתר. האדם הזה יושב מול הפסנתר ורוצה לנגן משהו שיש לו בראש. כאשר הוא מצליח לנגן בדיוק כפי שרצה, הוא מרגיש שהוא "אוהב את עצמו". לעומת זאת, כאשר הוא נכשל בנגינה, הוא מרגיש "שנאה עצמית". למה זה קורה?
אליעד מסביר שבעצם יש שני מרכיבים שונים בניסיון של האדם לנגן: הרצון שלו והיכולת שלו לממש את הרצון הזה. כאשר האדם מצליח לממש את הרצון, הוא חש "אני עשיתי זאת", וזה גורם לו לאהוב את עצמו. אבל כאשר הוא לא מצליח, הוא מאשים את עצמו ומרגיש שנאה עצמית. האדם חושב ש"הוא" אחראי על הכישלון או ההצלחה ולכן רגשותיו מתנדנדים בין אהבה עצמית לשנאה עצמית.
אך אליעד כהן טוען שזו הטעות המרכזית: האדם לוקח אחריות על דברים שאין לו שליטה מלאה עליהם. למשל, אם האדם לא הצליח לנגן כי הזיכרון שלו בגד בו, האם הוא באמת אשם בכך? הוא מדגים את האבסורד שבכך באמצעות דוגמה נוספת: אם אדם רוצה להרים יד, היד מתרוממת והוא מרגיש טוב עם עצמו. אם היד לא מתרוממת, האדם יכול לשנוא את עצמו, אף שאין לו באמת שליטה מלאה על פעולות הגוף.
האם "אני" ו"עצמי" הם אותו דבר?
אליעד מראה שהרבה פעמים אנחנו מתייחסים ל"אני" ו"עצמי" כאל שתי ישויות נפרדות. "אני" רוצה לנגן, ו"עצמי" מצליח או לא מצליח לנגן. אליעד מפרק את הטעות הזו ומדגיש שיש כאן ערבוב בין תחושת "אני", תחושת "רצון", לבין הגוף או היכולות שהאדם מייחס לעצמו. הוא מציע לבחון מה באמת בשליטתנו ומה לא, ולהבין שכל הנושא של "לאהוב את עצמי" נובע מתוך תפיסה מוטעית של שליטה ואחריות על דברים שאין לנו באמת שליטה מוחלטת עליהם.
איך להפסיק לרצות לאהוב את עצמי?
אליעד אומר שברגע שאדם חוקר לעומק את המושגים "אני", "עצמי" ו"אהבה", הוא מתחיל להבין עד כמה הם מעורפלים. ככל שהוא מבין...
- מה זה אהבה עצמית?
- איך נוצרת שנאה עצמית?
- איך להפסיק לרצות לאהוב את עצמי?
- מה ההבדל בין אני לעצמי?
- האם אפשר תמיד לאהוב את עצמי?
- איך נוצרת אהבה עצמית?