והעניין הוא, כי העולם שלנו, מלא בטעויות כרימון. ואחת מהטעויות שבעולם, היא הטעות של לאהוב את מה שיש. שבו האדם אומר על כל דבר שהוא לטובה, אוהב את מה שיש, רואה את חצי הכוס המלאה, חושב בחשיבה חיובית, שמח בחלקו, משכנע את עצמו שגם הכוס הריקה גם היא מלאה, זורם עם המציאות, מכיל אותה, שותק, וכיו"ב כל שאר השיטות והסיסמאות של השקר.
ולמה כל השיטות בעולם (מלבד השכל שבספר הזה), הן סיסמאות של שווא ושקר? משום שכולן, גם אם הן עובדות, הן עובדות רק בדיעבד אחרי מעשה ולא מלכתחילה לפני מעשה. כגון לדוגמה, בן אדם שקורה לו איזה דבר רע, שאז הוא מנסה לשקר לעצמו ולומר לעצמו שהוא אוהב את מה שיש, כי "מה שקורה צריך לקרות", ו"מה שיש, זה מה שיש" וכיו"ב שאר מיני שקרים.
וכל אלו שקרים, משום, שגם אם הם עובדים, הם גורמים לאדם "לרצות" (במרכאות) את המציאות, רק אחרי שהיא כבר קרתה. אבל, יש פער של שמים וארץ, בין מי שרוצה את המציאות, אחרי שהיא כבר קרתה, לבין מי שכל רצונו הוא שהדבר יקרה, ואח"כ כאשר הדבר קורה, אז הוא חווה את התגשמות כל רצונו בדבר שקרה.
כי אצל אלוהים לדוגמה, אצלו כל דבר שקורה, הוא התגשמות כל רצונו. כי אלוהים ממלא את רצונו תמיד. ואין אצל אלוהים שום רצון שאינו ממומש, משום שכוחו אינו מוגבל. וזה בעצם אומר, שכל דבר שאלוהים עושה אותו, הוא עושה אותו רק כדי לעשות אותו, בלי שום סיבה אחרת (ובשורשו, הכל אחד). וזה בעצם אומר, שאצל אלוהים, בכל דבר ודבר, הוא חווה את התגשמות כל רצונו, בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה.
ואלוהים, הוא רוצה כל דבר שקורה, לפני, תוך כדי, וגם אחרי שהוא קורה. וזאת חוויית שלמות הרצון, שבה, תוך כדי שהדבר קורה, הרצון של האדם, הוא בשלמות. דהיינו, שהאדם יודע מבין ומרגיש, שהוא זה שבוחר מלכתחילה, בבחירה חופשית מלאה, את הדבר הרע שקורה לו.
כי כל השקרים של העולם, הם במקרה הטוב ביותר, עוזרים לאדם לשקר את עצמו, שהוא רוצה את מה שקורה. אבל האדם רוצה את מה שקורה, רק אחרי שזה כבר קרה. והאדם, גם מאוד רוצה לשנות את מה שקורה. והאדם, גם לא היה בוחר מלכתחילה שהדבר הרע יקרה. והאדם, גם לא נמצא במצב, שבו הוא כ"כ רוצה את המציאות כפי מה שהיא, עד שהוא לא רוצה שהמציאות תשתנה, ושצורת הדבר הרע תישאר.
כי כאשר האדם רוצה את הדבר מלכתחילה, אז הוא לא רוצה שהדבר ישתנה אחרי שהוא קורה. (ואעפ"כ, החכם האמיתי / אלוהים, משנה את המציאות כל הזמן, למרות שהיא תמיד מילוי כל רצונו בשלמות. ובשורשו, הכל אחד). ויש אנשים שמלמדים את האדם לשקר שהכל לטובה. ושיש יותר טוב, מאשר הכל לטובה. ולכן הם מתפללים לאלוהים שעושה רק טוב, שיעשה להם יותר טוב. שכל אלו הם כמובן שקרים, כפי שמבין כל מי שיש לו שכל אמיתי.
ויש אנשים שלא מבינים שהם סותרים את עצמם, בכך שהם אומרים מצד אחד שהכל טוב, ואעפ"כ רוצים לשנות את הטוב הזה. ומוחם העיקש והפתלתל, ממציא שקרים על גבי שקרים, כדי לתרץ את השקרים שלהם. אבל האמת לא תשתנה, והיא שע"פ השכל, אם האדם באמת היה חווה שכרגע הכל טוב ומושלם, הוא לא היה רוצה לשנות את המציאות.
וכל אדם שרוצה לשנות את המציאות, וכל אדם שלא רוצה שהמציאות תישאר כפי מה שהיא ולא תשתנה, הרי שהוא לא באמת מרוצה מהמציאות. כי אם האדם באמת היה רוצה את מה שקורה, והיה חווה שכל רצונו מתמלא במה שקורה, הרי שהוא היה רוצה שהמציאות תהיה כפי מה שהיא ושלא תשתנה. והאדם היה רוצה אותה מלכתחילה, ולא רק בדיעבד.
ויש רק דרך אחת לרצות את המציאות מלכתחילה. והיא, על ידי זה שהאדם מתחבר לתודעה האחת של המסובב הראשון, שהוא זה שתמיד רוצה את המציאות מלכתחילה. כי המסובב הראשון שהוא אלוהים, הוא רוצה את כל מה שקורה תמיד. כי כל מה שקורה, זה ביטוי רצונו (וקיומו...
ולמה כל השיטות בעולם (מלבד השכל שבספר הזה), הן סיסמאות של שווא ושקר? משום שכולן, גם אם הן עובדות, הן עובדות רק בדיעבד אחרי מעשה ולא מלכתחילה לפני מעשה. כגון לדוגמה, בן אדם שקורה לו איזה דבר רע, שאז הוא מנסה לשקר לעצמו ולומר לעצמו שהוא אוהב את מה שיש, כי "מה שקורה צריך לקרות", ו"מה שיש, זה מה שיש" וכיו"ב שאר מיני שקרים.
וכל אלו שקרים, משום, שגם אם הם עובדים, הם גורמים לאדם "לרצות" (במרכאות) את המציאות, רק אחרי שהיא כבר קרתה. אבל, יש פער של שמים וארץ, בין מי שרוצה את המציאות, אחרי שהיא כבר קרתה, לבין מי שכל רצונו הוא שהדבר יקרה, ואח"כ כאשר הדבר קורה, אז הוא חווה את התגשמות כל רצונו בדבר שקרה.
כי אצל אלוהים לדוגמה, אצלו כל דבר שקורה, הוא התגשמות כל רצונו. כי אלוהים ממלא את רצונו תמיד. ואין אצל אלוהים שום רצון שאינו ממומש, משום שכוחו אינו מוגבל. וזה בעצם אומר, שכל דבר שאלוהים עושה אותו, הוא עושה אותו רק כדי לעשות אותו, בלי שום סיבה אחרת (ובשורשו, הכל אחד). וזה בעצם אומר, שאצל אלוהים, בכל דבר ודבר, הוא חווה את התגשמות כל רצונו, בשלמות מוחלטת שאין שלמות אחריה.
ואלוהים, הוא רוצה כל דבר שקורה, לפני, תוך כדי, וגם אחרי שהוא קורה. וזאת חוויית שלמות הרצון, שבה, תוך כדי שהדבר קורה, הרצון של האדם, הוא בשלמות. דהיינו, שהאדם יודע מבין ומרגיש, שהוא זה שבוחר מלכתחילה, בבחירה חופשית מלאה, את הדבר הרע שקורה לו.
כי כל השקרים של העולם, הם במקרה הטוב ביותר, עוזרים לאדם לשקר את עצמו, שהוא רוצה את מה שקורה. אבל האדם רוצה את מה שקורה, רק אחרי שזה כבר קרה. והאדם, גם מאוד רוצה לשנות את מה שקורה. והאדם, גם לא היה בוחר מלכתחילה שהדבר הרע יקרה. והאדם, גם לא נמצא במצב, שבו הוא כ"כ רוצה את המציאות כפי מה שהיא, עד שהוא לא רוצה שהמציאות תשתנה, ושצורת הדבר הרע תישאר.
כי כאשר האדם רוצה את הדבר מלכתחילה, אז הוא לא רוצה שהדבר ישתנה אחרי שהוא קורה. (ואעפ"כ, החכם האמיתי / אלוהים, משנה את המציאות כל הזמן, למרות שהיא תמיד מילוי כל רצונו בשלמות. ובשורשו, הכל אחד). ויש אנשים שמלמדים את האדם לשקר שהכל לטובה. ושיש יותר טוב, מאשר הכל לטובה. ולכן הם מתפללים לאלוהים שעושה רק טוב, שיעשה להם יותר טוב. שכל אלו הם כמובן שקרים, כפי שמבין כל מי שיש לו שכל אמיתי.
ויש אנשים שלא מבינים שהם סותרים את עצמם, בכך שהם אומרים מצד אחד שהכל טוב, ואעפ"כ רוצים לשנות את הטוב הזה. ומוחם העיקש והפתלתל, ממציא שקרים על גבי שקרים, כדי לתרץ את השקרים שלהם. אבל האמת לא תשתנה, והיא שע"פ השכל, אם האדם באמת היה חווה שכרגע הכל טוב ומושלם, הוא לא היה רוצה לשנות את המציאות.
וכל אדם שרוצה לשנות את המציאות, וכל אדם שלא רוצה שהמציאות תישאר כפי מה שהיא ולא תשתנה, הרי שהוא לא באמת מרוצה מהמציאות. כי אם האדם באמת היה רוצה את מה שקורה, והיה חווה שכל רצונו מתמלא במה שקורה, הרי שהוא היה רוצה שהמציאות תהיה כפי מה שהיא ושלא תשתנה. והאדם היה רוצה אותה מלכתחילה, ולא רק בדיעבד.
ויש רק דרך אחת לרצות את המציאות מלכתחילה. והיא, על ידי זה שהאדם מתחבר לתודעה האחת של המסובב הראשון, שהוא זה שתמיד רוצה את המציאות מלכתחילה. כי המסובב הראשון שהוא אלוהים, הוא רוצה את כל מה שקורה תמיד. כי כל מה שקורה, זה ביטוי רצונו (וקיומו...
050-3331-331