למה אנשים רוצים להתפרסם ולהיות סלבריטאים?

אליעד כהן מסביר שהרצון להתפרסם יכול להיות מחולק לשני סוגים מרכזיים: רצון לפרסום חיובי ורצון לפרסום שלילי. פרסום חיובי הוא מצב שבו אדם מתפרסם בזכות הישגים, הצלחה, או פעילות שהחברה מעריכה ומעריצה. לעומת זאת, פרסום שלילי מתייחס למקרים שבהם האדם התפרסם עקב מעשים שליליים כמו פשעים או התנהגות בלתי מוסרית.

מדוע אנשים מעדיפים פרסום חיובי על פני פרסום שלילי?

רוב האנשים מעדיפים להתפרסם בצורה חיובית מאחר ופרסום חיובי מאפשר להם לקבל אהבה והערכה מן הסביבה. הסיבה המרכזית לרצון הזה היא תחושת חוסר ביטחון, חוסר הערכה עצמית, וחוסר אהבה עצמית. אדם שמרגיש שאינו טוב מספיק, אינו מעריך את עצמו מספיק או אינו אוהב את עצמו דיו, יחפש את האישור והאהבה הזאת בחוץ. הוא ירצה שמעריצים יאהבו אותו, יכבדו אותו, יאמרו לו תודה, יעריצו את הכישרון שלו, ויעניקו לו לייקים, לבבות ותגובות חיוביות ברשתות החברתיות. כך האדם מרגיש שבאמצעות האהבה שהוא מקבל מאחרים, הוא יוכל לאהוב ולהעריך את עצמו יותר.

לדוגמה, אדם שמתפרסם בזכות הופעות בתוכניות ריאליטי כמו "האח הגדול" רוצה לקבל תשומת לב והערצה, כדי להרגיש שהוא בעל ערך ושהחיים שלו משמעותיים. הוא רוצה להרגיש שהוא שווה משהו בעולם. המעריצים והמעריצות מייצגים עבורו הוכחה חיצונית לכך שהוא מוצלח ואהוב, ובכך הם מחזקים את תחושת הערך העצמי שלו.

למה אנשים מוכנים להתפרסם גם במחיר פרסום שלילי?

ישנם אנשים שמוכנים להתפרסם בכל מחיר, בין אם מדובר בפרסום חיובי או שלילי. לפי אליעד כהן, הסיבה המרכזית לרצון בפרסום באופן כללי, בלי קשר לסוג הפרסום, היא תחושת חוסר משמעות. אנשים שמרגישים שהחיים שלהם חסרי משמעות, שהם בסך הכל "גרגיר אבק" ביקום הענק, ינסו להשיג משמעות באמצעות הפרסום. גם אם הם יתפרסמו מסיבות שליליות כמו פשעים או התנהגות לא ראויה, עצם העובדה שאנשים מתייחסים אליהם ושהם מוכרים בעולם, נותנת להם תחושה של ערך ומשמעות. הם מרגישים שהצליחו להשאיר "חותם" על העולם, שהם לא סתם חיים ומתים בלי משמעות.

לדוגמה, אדם שמתפרסם כפושע עשוי לחשוב לעצמו שלפחות הוא עשה משהו בעל משמעות, גם אם מדובר במשהו שלילי, ובכך הוא הצליח להעניק לעצמו תחושת קיום וחשיבות.

מה ההבדל בין הרצון לקבל אהבה לבין הרצון למשמעות בחיים?

אליעד כהן מסביר ששני הצרכים, הצורך באהבה והצורך במשמעות, קשורים זה לזה, אבל קיימים בנפרד. הצורך באהבה בא מתוך רצון לקבל אישור, הערכה, והכרה חיצונית, כדי שהאדם ירגיש טוב עם עצמו. הצורך במשמעות הוא צורך בסיסי ועמוק יותר, שנובע מתוך תחושת ריקנות וחוסר תכלית בחיים. אדם יכול לרצות אהבה בלי להרגיש שהחיים שלו חסרי משמעות, ואדם יכול להרגיש חסר משמעות ולחפש את הפרסום כמענה לתחושה הזו, בלי קשר ישיר לצורך באהבה.

אליעד מדגיש שהבעיה המרכזית בשני המקרים היא התלות בגורמים חיצוניים. האדם צריך ללמוד כיצד למצוא משמעות ואהבה מתוך עצמו, מבלי להסתמך על האישור וההכרה החיצוניים. ככל שהאדם יותר תלוי במקור חיצוני לתחושת הערך העצמי או למשמעות החיים שלו, כך הוא פחות מאושר ופחות יציב מבחינה נפשית.

כיצד האדם יכול להרגיש טוב בלי תלות בפרסום או הערצת הסביבה?

בסופו של דבר, אליעד כהן מסביר שהאידיאל הוא שהאדם ימצא דרך להרגיש טוב עם עצמו, ללא תלות בפרסום או בהערצה מצד הסביבה. האדם צריך ללמוד לאהוב את עצמו ללא תנאים חיצוניים, להעריך את עצמו בלי לחכות ללייקים או למחמאות מאנשים אחרים, ולמצוא משמעות לחיים בלי להסתמך על תשומת לב חיצונית. ככל שהאדם מצליח לעשות זאת, כך הוא יחווה יציבות פנימית גבוהה יותר ואושר אמיתי יותר, שאינו תלוי בתנאים חיצוניים משתנים.