למה לאהוב את המציאות זה בעצם לשנוא אותה?

אליעד כהן מסביר שלאהוב את המציאות ולשנוא את המציאות הן פעולות שנראות מנוגדות, אך במהותן הן דומות מאוד ואף זהות. לכאורה, מי שאוהב את הכל באמת אינו יכול לשנוא דבר, ומי ששונא הכל אינו יכול לאהוב דבר. אבל אליעד מבהיר שכאשר מדובר במציאות עצמה - שהיא הכלל, כולל הכל - לאהוב ולשנוא הופכים להיות אותו הדבר. איך זה קורה? הוא מציג זאת בצורה של שאלה ודוגמאות רבות, בכדי שהמאזינים יבינו זאת לעומק.

מה ההבדל בין אהבת אובייקט לאהבת המציאות?

כאשר אדם אוהב אובייקט מסוים, למשל נעליים, יש בכך תלות מובנית. כלומר, האדם מעדיף את הנעליים על פני משהו אחר - לדוגמה, הוא אוהב את הנעליים ולא אוהב להיות יחף. במובן זה, אהבה כלפי דבר אחד יוצרת במקביל שנאה או חוסר אהבה לדבר אחר. לעומת זאת, אם אדם אוהב את המציאות, שהיא כוללת הכל, לא קיים דבר אחר להשוות אליו או לשנוא אותו במקביל, ולכן לכאורה אין לו מה לשנוא. אבל כאן אליעד מוסיף הבחנה קריטית: ברגע שאדם באמת אוהב את המציאות בצורה מוחלטת ובלי תנאים, הוא חייב גם לשנוא אותה באותה המידה בדיוק, מכיוון שעצם ההגדרה של אהבה מוחלטת דורשת שלילה של כל אפשרות אחרת.

איך אהבה יוצרת שנאה ופחד?

אליעד מסביר שכאשר אדם אוהב משהו, הוא מפתח תלות באותו הדבר. התלות הזאת יוצרת באופן מיידי פחד - הפחד לאבד את אותו הדבר. לדוגמה, אם אדם אוהב נעליים, הוא מיד חושש מהאפשרות לאבד אותן. כלומר, אהבה אמיתית כוללת באופן מובנה את הפחד ואת השנאה לדבר שאותו האדם אוהב, מכיוון שהוא חושש מהמצב שבו הדבר ייעלם. כך שלמעשה, בתוך כל אהבה כבר קיימת שנאה חבויה, שמתגלה ברגע שקיים סיכון לאובדן.

מהו ההבדל בין אהבה מותנית לבין אהבה ללא תנאים?

אהבה מותנית היא אהבה למשהו בגלל התועלת שהוא מביא. לדוגמה, אדם שאוהב מישהי כי היא עושה לו טוב, למעשה אוהב את התחושה הטובה שהיא גורמת לו, אבל גם מפחד לאבד את אותה תחושה. כתוצאה מכך הוא מתחיל לשנוא את עצם התלות שלו באותה בחורה. לעומת זאת, אהבה ללא תנאים היא מצב שבו האדם אוהב משהו בלי קשר לתועלת או לרווח כלשהו. אליעד כהן מדגיש שאם מדובר באהבה ללא תנאים כלפי המציאות כולה, המשמעות היא שהאדם אוהב את כל מה שקורה, כולל את מה שמוגדר כרע או שלילי.

למה אדם ששמח מאוד גם שונא את המציאות באותו הרגע?

אליעד כהן מדגים שכאשר אדם אומר שהיה לו יום מדהים ושמח מאוד, למעשה הוא כבר מתחיל לשנוא את המציאות. למה? כי באותו הרגע הוא נעשה מודע לתלות שלו במצב הנוכחי - השמחה הגדולה הזו יוצרת פחד מהאפשרות לאבד את האושר. כך שבכל מצב של שמחה קיצונית, כבר קיימת בתוכה החרדה והפחד מכך שהמצב ישתנה לרעה.

מה הקשר בין דיכאון, חרדה ואהבה?

אליעד מסביר את הקשר הפסיכולוגי בין אהבה, חרדה ודיכאון. ככל שאדם יותר אוהב משהו, הוא יותר מפחד לאבד אותו - מצב שמוביל לחרדה. החרדה נובעת מהחשש שהטוב ייעלם. מצד שני, אם האדם כבר איבד את מה שאהב, הוא נכנס לדיכאון. כך שחרדה ודיכאון הם בעצם שני קצוות של אותה סקאלה רגשית - חרדה היא פחד לאבד את הטוב שעדיין ישנו, ודיכאון הוא המצב של אחרי האובדן, כאשר האדם כבר חווה שאין לו כלום.

האם האדם אחראי לתלות שלו או שהמציאות אחראית לכך?

אליעד דן בשאלה האם האדם אחראי לכך שהוא תלוי בדברים שהוא אוהב, או שמא זו המציאות שיוצרת עבורו את התלות. לטענתו, אם האדם חושב שהמציאות היא זו שיצרה לו את התלות, הוא מתחיל לשנוא את המציאות עצמה. אך אם האדם מבין שהתלות היא למעשה ביטוי של רצון עצמי שלו, הוא לא ישנא את המציאות, כי הוא יבין שהתלות מגיעה ממנו עצמו ולא ממקור חיצוני.

איך מגיעים לאהבה אמיתית ללא שנאה ופחד?

אליעד מציין מצב אפשרי שבו האדם מבטל לחלוטין את ההבחנה בין הרצון שלו לבין המציאות עצמה. כאשר האדם חווה שהרצון שלו והמציאות הם למעשה אותו הדבר, אז הוא לא יכול לשנוא את המציאות, כי הוא עצמו המציאות, ואין לו תלות בשום דבר חיצוני. במצב כזה האהבה היא אמיתית, מלאה, וללא שום פחד או שנאה נסתרת.