להאשים את המציאות, להאשים את עצמך, אתה אשם, אתה אלוהים ואחראי לכל, רגשות אשמה
למה להאשים את המציאות זה תמיד להאשים את עצמך?
כשאדם אומר שמשהו במציאות לא תקין, שהוא לא טוב או אפילו "משוגע", הוא בעצם מתייחס לעצמו. כאשר אדם חושב שהמציאות משוגעת או לא בסדר, הוא למעשה מתאר את עצמו. המציאות והאני של האדם הם דבר אחד, ולכן בכל פעם שהוא מאשים את המציאות הוא בעצם מאשים את עצמו. אליעד מסביר שכאשר אדם חושב שמשהו חיצוני בעייתי, הוא במובן עמוק יותר חושב שה"אני האמיתי" שלו הוא הבעייתי או ה"משוגע". כלומר, אם אתה מאשים את המציאות בכך שהיא לא בסדר, אז באופן עקיף אתה מאשים את עצמך בכך שאתה יוצר או מאפשר את המציאות הזו.
מה משמעות הטענה שאתה האחראי לכל המציאות?
הטענה המרכזית של אליעד היא שהאדם הוא למעשה האלוהים של המציאות שלו, ולכן כל מה שמתרחש בה הוא באחריותו. האדם הוא המקור של הכל, ולכן הוא אחראי לכל אירוע או תופעה. אליעד מדגים זאת באמצעות משל ברור: אדם שנמצא בתוך עסק ומרגיש שיש בעיה בעסק, אך ממשיך לומר "זו לא אשמתי, זו אשמת החברה". אך במציאות הוא עובד שם, והוא חלק אינטגרלי מאותו העסק. אי אפשר באמת להפריד בין האדם לבין העסק שבו הוא עובד. לכן, לומר "זו אשמת העסק" או "זו לא אשמתי אלא החברה", זו התחמקות מחוסר ההבנה שבסופו של דבר הוא חלק בלתי נפרד מאותה חברה. כך בדיוק גם במציאות: כל ניסיון להפריד בין האדם למציאות הוא שגוי. המציאות היא לא גורם חיצוני זר, אלא ביטוי של האדם עצמו.
איך אפשר להבין את האחריות שלנו לגבי אסונות כמו צונאמי?
אחת ההתנגדויות הנפוצות שעולה בנושא הזה היא: "אבל מה זאת אומרת שאני אשם בכל דבר שקורה בעולם? מה, אני אשם בצונאמי?" אליעד מדגים את הנקודה הזו בעזרת דוגמה מוחשית: נניח שבזמן שישנת, בלי כוונה, לחצת ביד שמאל על כפתור שהשמיד את העולם. גם אם עשית זאת שלא במודע, ברור שהיית חש רגשות אשמה ואחריות אישית לכך. למה? כי אתה זה שלחצת על הכפתור, גם אם לא היית מודע לזה באותו הרגע. באותו האופן, אליעד מסביר שכך בדיוק פועלת המציאות: כל מה שקורה הוא תוצאה של פעולה שלך, גם אם באופן לא מודע או עקיף. לכן, האחריות תמיד עליך.
האם אני אחראי גם לאסונות טבע ולצונאמי?
לגבי שאלת האחריות לאסונות טבע, כמו צונאמי, אליעד מדגיש שאין הבדל מהותי. הוא טוען שהמציאות היא ביטוי של האדם עצמו. להגיד שצונאמי זו תופעה חיצונית שאינה באחריותך, משול לאדם שאומר שהעסק שבו הוא עובד איננו אחריותו. המציאות כולה נמצאת תחת אחריותך המוחלטת. אתה הוא האלוהים שיוצר את המציאות שלך, ולכן כל אירוע, גם אסון טבע או תופעה שנראית מחוץ לשליטה, הם ביטוי של האני האמיתי שלך.
איך להתמודד עם רגשות אשמה בעקבות ההבנה שאני אחראי להכל?
אליעד מתייחס גם לעניין רגשות האשמה שעלולים להתעורר בעקבות ההבנה שאתה אחראי על הכל. ההבנה שהכל תלוי בך לא חייבת להוביל לתחושת אשמה או כעס עצמי. במקום זאת, היא יכולה להביא להכרה עמוקה ושלווה בכך שהמציאות משקפת אותך ואת תפיסתך, ולכן כל שינוי שתרצה במציאות יתחיל בשינוי פנימי שלך. אשמה איננה מועילה בפני עצמה, אלא היא הזדמנות להבנה עמוקה יותר של האחדות עם המציאות.
כשאדם אומר שמשהו במציאות לא תקין, שהוא לא טוב או אפילו "משוגע", הוא בעצם מתייחס לעצמו. כאשר אדם חושב שהמציאות משוגעת או לא בסדר, הוא למעשה מתאר את עצמו. המציאות והאני של האדם הם דבר אחד, ולכן בכל פעם שהוא מאשים את המציאות הוא בעצם מאשים את עצמו. אליעד מסביר שכאשר אדם חושב שמשהו חיצוני בעייתי, הוא במובן עמוק יותר חושב שה"אני האמיתי" שלו הוא הבעייתי או ה"משוגע". כלומר, אם אתה מאשים את המציאות בכך שהיא לא בסדר, אז באופן עקיף אתה מאשים את עצמך בכך שאתה יוצר או מאפשר את המציאות הזו.
מה משמעות הטענה שאתה האחראי לכל המציאות?
הטענה המרכזית של אליעד היא שהאדם הוא למעשה האלוהים של המציאות שלו, ולכן כל מה שמתרחש בה הוא באחריותו. האדם הוא המקור של הכל, ולכן הוא אחראי לכל אירוע או תופעה. אליעד מדגים זאת באמצעות משל ברור: אדם שנמצא בתוך עסק ומרגיש שיש בעיה בעסק, אך ממשיך לומר "זו לא אשמתי, זו אשמת החברה". אך במציאות הוא עובד שם, והוא חלק אינטגרלי מאותו העסק. אי אפשר באמת להפריד בין האדם לבין העסק שבו הוא עובד. לכן, לומר "זו אשמת העסק" או "זו לא אשמתי אלא החברה", זו התחמקות מחוסר ההבנה שבסופו של דבר הוא חלק בלתי נפרד מאותה חברה. כך בדיוק גם במציאות: כל ניסיון להפריד בין האדם למציאות הוא שגוי. המציאות היא לא גורם חיצוני זר, אלא ביטוי של האדם עצמו.
איך אפשר להבין את האחריות שלנו לגבי אסונות כמו צונאמי?
אחת ההתנגדויות הנפוצות שעולה בנושא הזה היא: "אבל מה זאת אומרת שאני אשם בכל דבר שקורה בעולם? מה, אני אשם בצונאמי?" אליעד מדגים את הנקודה הזו בעזרת דוגמה מוחשית: נניח שבזמן שישנת, בלי כוונה, לחצת ביד שמאל על כפתור שהשמיד את העולם. גם אם עשית זאת שלא במודע, ברור שהיית חש רגשות אשמה ואחריות אישית לכך. למה? כי אתה זה שלחצת על הכפתור, גם אם לא היית מודע לזה באותו הרגע. באותו האופן, אליעד מסביר שכך בדיוק פועלת המציאות: כל מה שקורה הוא תוצאה של פעולה שלך, גם אם באופן לא מודע או עקיף. לכן, האחריות תמיד עליך.
האם אני אחראי גם לאסונות טבע ולצונאמי?
לגבי שאלת האחריות לאסונות טבע, כמו צונאמי, אליעד מדגיש שאין הבדל מהותי. הוא טוען שהמציאות היא ביטוי של האדם עצמו. להגיד שצונאמי זו תופעה חיצונית שאינה באחריותך, משול לאדם שאומר שהעסק שבו הוא עובד איננו אחריותו. המציאות כולה נמצאת תחת אחריותך המוחלטת. אתה הוא האלוהים שיוצר את המציאות שלך, ולכן כל אירוע, גם אסון טבע או תופעה שנראית מחוץ לשליטה, הם ביטוי של האני האמיתי שלך.
איך להתמודד עם רגשות אשמה בעקבות ההבנה שאני אחראי להכל?
אליעד מתייחס גם לעניין רגשות האשמה שעלולים להתעורר בעקבות ההבנה שאתה אחראי על הכל. ההבנה שהכל תלוי בך לא חייבת להוביל לתחושת אשמה או כעס עצמי. במקום זאת, היא יכולה להביא להכרה עמוקה ושלווה בכך שהמציאות משקפת אותך ואת תפיסתך, ולכן כל שינוי שתרצה במציאות יתחיל בשינוי פנימי שלך. אשמה איננה מועילה בפני עצמה, אלא היא הזדמנות להבנה עמוקה יותר של האחדות עם המציאות.
- איך להתמודד עם רגשות אשמה?
- מי אחראי למציאות שלי?
- למה אני מרגיש אשם תמיד?
- האם אני אחראי לאסונות טבע?
- מה הכוונה שאני אלוהים?
050-3331-331