וכאן יתבאר עוד אחד מהחוקים של איך עובדת אהבה והתאהבות, ואיך עובדת היקשרות רגשית? כי יש הרבה פעמים שבן אדם אוהב מישהו / משהו, למרות שההתאהבות הזאת עושה לו רע. וההתייחסות היא למקרים, שבהם אין לאדם את מה שהוא אוהב. והאדם מרגיש רע, מכך שהוא אוהב משהו מסוים שאין לו אותו. והאדם לא מבין, למה הוא אוהב את הדבר שאין לו אותו.

לדוגמא, בחור אוהב בחורה, שלא אוהבת אותו ושלא מראה לו אהבה בחזרה. או בחורה שאוהבת גבר, שלא אוהב אותה בחזרה. איך במקרה כזה נוצר ההתאהבות, למרות שבפועל לפעמים האדם דווקא חווה דחייה, מהאדם שאותו הוא אוהב, ועדיין הוא אוהב אפילו יותר, את האדם השני. אז מהי החוקיות של ההתאהבות שעובדת כאן?!

ויש לזה המון הסברים, אבל כאן ניתן את אחד ההסברים, בדרך הבאה. בעיקרון, האדם אוהב את מה שעושה לו טוב ואת מה שהוא חושב שהטוב שלו תלוי בו. אבל, לא חייב שהדבר יעשה לך טוב בפועל ממשי כדי לאהוב אותו. מספיק אפילו שהוא יעשה לך טוב בדמיון שלך, כדי שתאהב אותו. כי כאשר האדם מדמיין שמשהו מסוים עושה לו טוב, בכך בעצם הוא יוצר לעצמו התניה רגשית, כלפי אותו הדבר. כי המוח לא תמיד מבדיל בין דמיון למציאות.

כגון לדוגמא, נניח שלמישהו יש כסף. ונניח שבכסף שלו הוא קונה לעצמו דברים שעושים לו טוב. במקרה כזה יש היגיון לומר, שהאדם יאהב את הכסף שלו, כי הכסף שלו עושה לו טוב. אבל מהי החוקיות שבגללה האדם יכול לאהוב כסף, גם כאשר אין לו בפועל כסף שעושה לו טוב?!

והתשובה כמובן היא, שהאדם אוהב את הכסף, בגלל הדמיון שיש לו כמה טוב יהיה לו כאשר יהיה לו כסף. וככה האדם נקשר לכסף. לא בגלל שהכסף עשה לו טוב בפועל, אלא בגלל הטוב שהכסף עשה לו בדמיון שלו, כאשר הוא דמיין שיהיה לו כסף.

וכך גם עם בני אדם, שהאדם יכול לדמיין שהוא עם מישהי / מישהו, ובדמיון כאשר האדם מדמיין את זה, הוא מרגיש טוב, מהדמיון שלו שהוא עם האדם האחר. ואז מה שקורה זה, שבפועל, האדם שהתאהב, לא מבדיל בין האדם שעשה לו טוב, בדמיון שלו, לבין האדם שהוא רואה מולו במציאות, שהוא אולי אפילו עושה לו רע.

כי נניח שאוהבים מישהו שעושה לך טוב בפועל. ונניח שהוא עושה לך גם רע. אז תוך כדי שהוא עושה לך רע, אתה זוכר את הטוב שהוא עשה לך. כי האדם שעושה לך רע כרגע, הוא דומה לאדם שעשה לך טוב קודם, כי זה אותו האדם. ואז המוח משקלל, האם האדם שמולי, עושה לי יותר טוב או יותר רע, ולפי זה הוא בוחר האם ועד כמה, לאהוב או לא לאהוב את האדם השני.

ונניח שמישהו / משהו עשה לך טוב בעבר וכרגע הוא עושה לך רע. גם כאן יש שקלול כלשהו. ונניח שאתה חושב שהדבר יעשה לך טוב / רע בעתיד, גם זה הופך להיות שקלול כלשהו.

וכך גם כאן, שאם מישהו עושה לך טוב בדמיון שלך, אבל במציאות הוא עושה לך רע / פחות טוב, אז גם במקרה הזה, האדם שעומד מולך במציאות, הוא דומה ומזכיר לך את האדם שראית בדמיון שלך. ואומנם זה לא אותו אדם ממש, אבל עדיין הם מאוד דומים אחד לשני. למרות שהאדם השני, קיים רק בדמיון שלך. ואז המוח יעשה את השקלול שלו, כמה משקל לתת לדמיון וכמה למציאות. אבל עדיין מבחינת המוח, מה שקורה בדמיון, זה חלק מהמציאות, כאילו זה קורה...