האם קבלה עצמית יכולה לסייע בירידה במשקל?

אחת השאלות המרכזיות שאליעד כהן דן בהן היא האם אדם שמקבל את עצמו ואוהב את עצמו למרות עודף המשקל שלו יצליח לרדת במשקל או שמא דווקא יעלה במשקל בעקבות קבלה עצמית. אליעד מסביר כי אנשים נוטים לאכול כדי למלא חסרים רגשיים, כגון תחושת ריקנות, בדידות או תסכול. מכאן עולה האפשרות שקבלה עצמית תסייע לאדם להתמודד עם חסרים אלו, ובעקבות זאת להפחית את האכילה המיותרת.

לדוגמה, אליעד מתאר מצב שבו אומרים למישהו שאסור לו לאכול מאכל מסוים. ההגבלה הזו עשויה דווקא לעורר בו רצון עז יותר לאכול את המאכל האסור, רק בגלל עצם האיסור. כלומר, עצם האיסור מעורר התנגדות שגורמת לאדם להפר את ההוראה ולאכול יותר. במקרה כזה, אם האדם היה מקבל את עצמו בצורה מלאה, ואומר לעצמו שמותר לו לאכול הכל, יכול להיות שהוא לא היה מרגיש צורך לאכול את אותו מאכל בכלל, כיוון שאין התנגדות להפר.

עם זאת, אליעד מדגיש כי התוצאה של קבלה עצמית על הירידה במשקל אינה חד - משמעית, אלא תלויה בגורמים העיקריים שמובילים את האדם לאכילה. הוא מביא את הדוגמה הבאה: נניח שאדם שמן מרגיש דחוי חברתית בגלל משקלו, ולכן הוא אוכל מתוך עצבות כדי לפצות על תחושת הדחייה. במקרה כזה, אם האדם ילמד לקבל את עצמו כפי שהוא ויאהב את עצמו למרות הדחייה החברתית, סביר שהוא יפסיק להרגיש את הצורך לפצות עצמו באוכל, ולכן הוא יאכל פחות, וכתוצאה מכך ירד במשקל.

לעומת זאת, אם האכילה נובעת מסיבות אחרות לחלוטין, שאינן קשורות למשקלו של האדם - לדוגמה, אדם שאוכל מתוך תסכולים שקשורים לגובה שלו ולא למשקלו - במקרה זה, קבלה עצמית של משקלו לא תעזור לו להפחית באכילה, ואף עשויה להזיק. אם האדם היה אוכל פחות רק מפחד להיות יותר שמן, ועכשיו הוא מקבל את עצמו כפי שהוא, החסם שמנע ממנו לאכול יותר (פחד להשמין עוד) יורד, ואז הוא עשוי לאכול יותר ולעלות במשקל.

העיקרון המרכזי הוא, שככל שהחיסרון שהאדם מנסה לפתור באמצעות אכילה קשור יותר ישירות למשקלו, כך הסיכוי שקבלה עצמית תוביל להפחתה באכילה גדל. ולהפך, ככל שהחיסרון קשור פחות למשקל ויותר לדברים אחרים, כך גובר הסיכוי שקבלה עצמית דווקא תגדיל את האכילה ואת העלייה במשקל.

איך העיקרון של קבלה עצמית משפיע על בזבוז כספי?

אותו העיקרון חל גם על התנהלות כלכלית ובזבוז כספי. אליעד כהן מסביר כי לעיתים אדם מבזבז כסף כדי לפצות על תחושת חוסר, לדוגמה תחושה שאין לו מספיק כסף. האדם קונה דברים כדי להרגיש שיש לו יותר ממה שיש לו בפועל. במקרה כזה, אם האדם יקבל את מצבו הכלכלי ויהיה מרוצה ממה שיש לו, הצורך לפצות באמצעות בזבוז כסף ייעלם, והאדם יפסיק לבזבז כסף לשווא.

מצד שני, אם בזבוז הכסף נובע מסיבות אחרות לחלוטין, כמו דחפים, הרגלים או סיבות שאינן קשורות ישירות למצב הכלכלי של האדם - אז קבלת המצב הכלכלי עלולה דווקא להגדיל את הבזבוז. במקרה כזה, אם האדם ישלים עם העובדה שאין לו הרבה כסף ולא יהיה לו אכפת מכך, הוא עלול דווקא לבזבז יותר, כיוון שהחסם (פחד לאבד את הכסף) כבר לא ישפיע עליו יותר.

מסקנה: מתי קבלה עצמית מועילה ומתי היא מזיקה?

אליעד כהן מסכם את הרעיון בצורה ברורה: השאלה העיקרית היא מהו החיסרון המרכזי שמוביל את האדם להתנהגות המזיקה, בין אם מדובר באכילה מוגזמת או בבזבוז כספי מופרז. אם החיסרון המרכזי הוא תחושה של חוסר עצמי שקשורה ישירות להתנהגות הזו, אז קבלה עצמית מועילה ועוזרת להפסיק את ההתנהגות המזיקה. אך אם ההתנהגות נובעת מחסרונות אחרים שאינם קשורים ישירות, קבלה עצמית דווקא תוריד את החסמים ותגביר את ההתנהגות המזיקה.

לדוגמה, אדם שאוכל הרבה בגלל חוסר קבלה עצמית של משקלו - הקבלה העצמית תועיל לו. לעומת זאת, אדם שמבזבז כסף בגלל הרגלים ולא בגלל תחושת מחסור - הקבלה העצמית של מצבו הכלכלי דווקא תגרום לו להמשיך ואפילו להגדיל את הבזבוז.

כלומר, המפתח לשינוי חיובי טמון בזיהוי ברור של המניעים האמיתיים להתנהגות, ורק אז ניתן להבין אם קבלה עצמית תועיל או תפגע במטרה שהאדם הציב לעצמו, בין אם בירידה במשקל או בשמירה על יציבות כלכלית.

האם קבלה עצמית יכולה לסייע בירידה במשקל או להפך?

השאלה המרכזית שנידונה היא האם אדם שמן שיקבל את עצמו ויאהב את עצמו למרות משקלו ייטה להיות יותר רזה או דווקא יותר שמן. בהנחה שאכילה מונעת מחסרים רגשיים, ייתכן שאדם אוכל כדי למלא תחושת ריקנות או תסכול. למשל, אם מישהו נאמר לו שאסור לו לאכול משהו, ייתכן שהוא דווקא ירצה לאכול אותו יותר. לכן, יכול להיות שאם אדם יקבל את עצמו ויאפשר לעצמו לאכול מה שהוא רוצה, הוא דווקא יאכל פחות.

מתי קבלה עצמית מסייעת בשמירה על המשקל ומתי היא פועלת נגד זה?

התשובה תלויה בגורמים שמובילים את האדם לאכילה. אם אדם אוכל מתוך תסכול על כך שהוא שמן (למשל, אם דחו אותו חברתית בגלל משקלו), אז אם הוא ילמד לקבל את עצמו כמו שהוא, הוא לא ירגיש צורך לפצות את עצמו באוכל - מה שיכול להוביל לירידה במשקל.

לעומת זאת, אם הסיבה המרכזית לאכילה היא גורמים אחרים, כמו תסכולים שאינם קשורים למשקל, אז אם הוא יקבל את עצמו כשמן, הוא עלול לאבד את הדחף להימנע מהשמנה נוספת, מה שיוביל דווקא להשמנה.

כיצד העיקרון הזה חל על בזבוז כספי?

בדומה לעניין האכילה, אדם שמבזבז כסף כדי לפצות על תחושת חוסר (למשל, הרגשה שאין לו מספיק כסף) - אם הוא ילמד לקבל את מצבו הכלכלי ולהיות מרוצה ממה שיש לו, הוא עשוי לבזבז פחות. מצד שני, אם הוא מבזבז מסיבות אחרות, כמו הרגלים או דחפים אחרים, אז אם הוא יקבל שאין לו הרבה כסף, הוא עלול לבזבז אף יותר מתוך השלמה עם המצב.

מסקנה: מתי קבלה עצמית עוזרת ומתי לא?

יש לשים לב אם החיסרון המרכזי שמוביל להתנהגות (אכילה או בזבוז כסף) הוא תחושת חוסר הנוגעת ישירות לאותה התנהגות. אם כן - קבלה עצמית עשויה להפחית את ההתנהגות המזיקה. אך אם ההתנהגות נובעת מגורמים אחרים, קבלה עצמית עלולה דווקא להחמיר את הבעיה.