וכאן אבאר עוד נקודה חשובה לגבי איך המוח של הבן אדם עובד. ואסביר איך זה שלפעמים בן אדם אוהב מישהו שעושה לו רע, ולפעמים בן אדם שונא משהו שעושה לו טוב? ולמה לפעמים מתאהבים באנשים הלא נכונים? ואיך לפעמים חושבת אישה מוכה? ועוד.

והנקודה היא, כי לפעמים המציאות עולה על כל דמיון, אבל לפעמים הדמיון עולה על כל מציאות. ז"א שלפעמים בן אדם מדמיין משהו בצורה כ"כ חזקה, עד כדי כך שזה משפיע על קבלת ההחלטות שלו, יותר מאשר מה שקורה במציאות בפועל.

לדוגמא, נניח שיש לבן אדם כלב קטן וחמוד. ונניח שבמציאות הכלב הזה חמוד, קטנטן ואינו עושה רעה לאף אחד. אז במצב רגיל, אם מישהו יפחד מהכלב הזה, יהיה פשוט ניתן להראות לו את המציאות, שהכלב הזה לא עושה רע לאף אחד.

אבל ישנם מצבים, שבהם לבן אדם יכול להיות דמיון מאוד חזק, שבו הוא מדמיין בתת מודע שלו / באופן מודע, שהכלב הקטן הזה עושה לו דבר מאוד מאוד רע, גם אם זה דמיון בדיוני ולא הגיוני. והדבר הזה יכול לגרום לאותו בן אדם, לשנוא את אותו הכלב הקטן ולהתייחס אליו כאל שטן ממש, והכל בגלל הדמיון שהיה כל כך חזק, יותר מאשר המציאות בפועל.

ויכול להיות גם מצב הפוך, שבו נניח שיש גבר שמכה את בת זוגתו. ואותה אישה מוכה, נניח שהמציאות היא שכשהיא איתו רע לה, ושיש לה את האפשרות לקום ולעזוב אותו ולהרגיש יותר טוב בלעדיו. אבל יתכן מצב שבו יש לה דמיון מאוד גדול, כאילו משהו שקורה ביקום מקביל / מציאות מקבילה, שבה היא מדמיינת מסיבה כלשהי, שמאוד טוב לה איתו, או שהיא מדמיינת שהקשר איתו מציל אותה...