מה הסיבה שאני רוצה משהו בכלל?

אליעד כהן דיבר על נושא הרצונות שלנו ועל כך שאנשים נתקלים לעיתים קרובות במצב שבו יש להם רצון מסוים, אבל הם לא מצליחים להבין מה הסיבה לכך. לפי אליעד, בדרך כלל כשמשהו רע לנו, אנחנו מנסים להיפטר מהרצון שלנו או לשנות אותו, במיוחד כאשר אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות עצמה. למשל, אם משהו קרה לנו בעבר, איננו יכולים לשנות את מה שקרה בפועל, אבל אנחנו כן יכולים לשנות את הרצון שלנו ביחס למה שקרה, או את האופן שבו אנחנו חושבים על האירוע הזה.

האם כל רצון שיש לנו חייב להיות עם סיבה?

כאשר אדם חוקר את עצמו ושואל למה הוא רוצה משהו, ישנן כמה אפשרויות לתוצאה של החקירה הזאת:

1. אפשרות ראשונה: הוא מגלה סיבה מסוימת לרצון שלו. במקרה כזה, תמיד יהיה ניתן להמשיך לשאול מדוע הוא רוצה את הסיבה הזו, כלומר, החקירה לא מסתיימת, אלא ממשיכה לשאלה נוספת ועמוקה יותר.
2. אפשרות שנייה: הוא לא מצליח למצוא סיבה, ולכן אומר לעצמו שאין סיבה. כאן עולה השאלה: האם האדם באמת משוכנע שאין סיבה, או שאולי הוא עדיין לא מצא אותה? לפי אליעד, אם אדם באמת בטוח שאין סיבה, אז הוא אמור להיות במצב שבו גם אם "אלוהים בכבודו ובעצמו" היה מגיע ואומר לו שיש סיבה לרצון שלו, הוא היה בטוח לחלוטין שאלוהים טועה ושאין סיבה אמיתית לרצון הזה. אם עדיין יש ספק, זה סימן שהוא עדיין חושב שאולי קיימת סיבה.

האם ניתן בכלל להרגיש משהו ללא סיבה אמיתית?

לפי אליעד, לא יכול להיות מצב של רגש או רצון ללא סיבה. לדוגמה, אם אדם טוען שהוא מפחד ללא סיבה, אז ניתן לשאול אותו למה הוא לא מפחד מדברים אחרים רבים שאין לו סיבה לפחד מהם. אם אין סיבה, למה הרגש הזה ספציפי מופיע דווקא עכשיו? אם באמת היה אפשר להרגיש דברים ללא סיבה, הרי שהיינו מסוגלים להרגיש כל דבר אחר, כמו צחוק, בכי או גועל ללא כל סיבה. אבל אנחנו לא יכולים לעשות זאת. לכן כל רגש, כל רצון, וכל מחשבה חייבים להגיע מסיבה כלשהי, גם אם אנחנו לא מודעים אליה כרגע.

איך אפשר להוכיח שכל מה שאני מרגיש הוא מסיבה מסוימת?

אליעד מסביר שאם באמת האדם מאמין שאין סיבה, אז צריך להיות קל מאוד לשכנע אותו להרגיש או לחשוב דברים חדשים ללא סיבה. לדוגמה, אם האדם לא יודע על קיומה של מדינה מסוימת, למה הוא לא פשוט מתחיל לדעת עליה בלי סיבה? העובדה שהאדם לא יכול להרגיש או לדעת דברים חדשים ללא סיבה מוכיחה שלכל דבר בחיינו, ללא יוצא מן הכלל, יש סיבה מסוימת, גם אם היא נסתרת מעינינו.

מה יקרה אם אדם באמת יגיע למסקנה שאין סיבה לרצון שלו?

לפי אליעד, אם האדם יגיע לחוויה של וודאות מוחלטת של "אין סיבה" לרצון מסוים, הוא עשוי להרגיש תחושת חופש גדולה. במצב כזה, הוא מבין שאף גורם חיצוני לא מכריח אותו לרצות את הדבר הזה, אלא הוא עצמו החליט עליו בצורה חופשית לחלוטין, בלי שום כפייה חיצונית. במצב זה, האדם מפסיק להילחם ברצון שלו - או שהרצון משתחרר לגמרי, כלומר, כבר לא מעניין אותו יותר, או שהוא מגיע לשלום עם הרצון הזה, ופשוט מחליט שזה מה שהוא רוצה, כי ככה הוא החליט ואין לו יותר ספק או קונפליקט פנימי לגבי זה.

מה קורה כשמישהו חושב שאין סיבה ובכל זאת מתנהג כאילו יש סיבה?

אליעד מציין את האבסורד בכך שאדם יכול לטעון שאין סיבה לרצונות שלו ובכל זאת להמשיך להתנהג כאילו יש סיבה. למשל, אדם שאומר שאין סיבה לרצון שלו שיאהבו אותו, אבל הוא עדיין מאוד מושפע מהצורך הזה ולא מסוגל להפסיק להרגיש רע אם לא אוהבים אותו. העובדה שהוא לא יכול להשתחרר מהרצון מוכיחה שיש לו עדיין סיבה כלשהי, גם אם הוא לא מודע אליה.

איך רצון ללא סיבה קשור לרעיון הבחירה החופשית?

אליעד מסביר שאם אדם בטוח שאין סיבה לרצון שלו, זה אומר שאף אחד לא מכריח אותו לרצות את מה שהוא רוצה, ולכן הוא בוחר בכך באופן חופשי לחלוטין. לעומת זאת, אם קיימת סיבה כלשהי, אז האדם אינו באמת בוחר את הרצון שלו, אלא מישהו או משהו חיצוני כופה עליו את הרצון הזה. מצב זה מעלה את שאלת הבחירה החופשית - האם באמת האדם בוחר ברצונותיו, או שמישהו או משהו אחר קובע עבורו מה הוא ירצה.

לסיכום - מה יקרה כשאחקור את סיבת הרצון עד הסוף?

אליעד כהן מסכם שבחקירה מעמיקה של כל רצון, האדם יגיע לאחת משתי אפשרויות:

• הרצון ישתחרר לגמרי, כיוון שהוא יבין שאין סיבה אמיתית, ולכן הרצון כבר לא מעניין אותו.
• האדם יגיע לקבלה מלאה של הרצון, כיוון שהוא יבין שזה מה שהוא בוחר בו ללא ספק, והוא מפסיק להיאבק או לסבול בגללו.

לפי אליעד, תהליך החקירה העצמית הוא המפתח לחופש הפנימי, כיוון שהוא מאפשר לאדם להבין לעומק את מקור הרצונות שלו ולהפסיק להיות נשלט על ידי פחדים, דאגות או רצונות לא מוסברים.