איך להאשים מישהו בלי שהוא ייפגע?

כאשר מנסים להעביר ביקורת או להאשים מישהו במשהו, רוב האנשים נוטים להגן על עצמם ולהחזיר האשמות נגדיות. לדוגמה, אם תגיד למישהו: "אתה פגעת בי" או "אתה אשם", רוב הסיכויים שתגובתו תהיה התגוננות ואף יטען שאתה אשם ולא הוא. לכן, כדי להאשים אדם אחר באופן שיגרום לו לקחת אחריות ולא להיפגע, יש להשתמש בדרך עקיפה ועדינה יותר, שמונעת את הצורך שלו להתגונן.

מהי הדרך הנכונה להעביר ביקורת בלי לעורר התנגדות?

הדרך שאליעד כהן מציע להעברת ביקורת, מבלי לעורר התנגדות, היא לשנות את צורת הניסוח כך שהאחריות על התחושות השליליות תהיה על הדובר ולא על הצד השני. במקום להגיד "אתה פגעת בי" או "אתה מדבר בצורה לא יפה", כדאי להגיד "אני נפגעתי ממך" או "לא נעים לי הצורה שבה דיברת אליי". כך, האחריות עוברת מהצד השני אליך, ואתה לא מאשים אותו ישירות, אלא מתאר כיצד אתה מרגיש בעקבות התנהגותו.

מדוע עדיף לומר "אני נפגעתי" ולא "אתה פגעת בי"?

כאשר אתה אומר "אני נפגעתי ממך", אתה מציג את הבעיה כתחושה שלך ולא כהאשמה. זה גורם לאדם שמולך להרגיש פחות מותקף, מה שמפחית את הצורך שלו להתגונן. כאשר אדם לא מרגיש מותקף, הסיכוי שהוא יקשיב, יבין ויקח אחריות על ההתנהגות שלו עולה משמעותית.

לדוגמה, אם אדם דיבר אליך בצורה שפגעה בך, במקום לומר לו "למה אתה מדבר אליי ככה? זה מעליב!", תוכל לומר: "תקשיב, אני יודע שלא התכוונת לפגוע, אבל האופן שבו דיברת גרם לי להרגיש לא בנוח. אולי תוכל לנסות לדבר אליי אחרת?". דרך זו מעוררת אמפתיה ומגבירה את הסיכוי שהאדם השני יבין את הטעות ויתנצל.

למה חשוב לקחת אחריות אישית כשמעבירים ביקורת?

אליעד מדגיש שאם אתה מעוניין שהאדם השני ייקח אחריות, אתה חייב קודם כל לקחת אחריות על הרגשות שלך. כאשר אתה אומר משפטים כמו "אני כועס ממה שעשית", במקום לומר "אתה מכעיס אותי", אתה בעצם מראה לאדם השני שאתה מודע לכך שהתגובה שלך היא באחריותך, מה שמפחית את התגובה ההגנתית שלו.

אם תגיד "אתה מעצבן אותי", האדם השני עלול להחזיר לך את ההאשמה ולומר "לא, אתה זה שמעצבנים אותו". לעומת זאת, אם תגיד "אני מתעצבן ממה שעשית", אתה מפנה את תשומת הלב אל התחושות שלך, מה שגורם לצד השני להיות יותר פתוח להקשבה ולהבנה של התנהגותו.

איך אפשר להעביר מסר בלי לעורר תחושת אשמה אצל האדם השני?

דרך נוספת שאליעד מציע היא להוסיף אמפתיה והנחות חיוביות לגבי כוונת האדם האחר. למשל, לומר משפטים כמו: "אני יודעת שלא התכוונת לפגוע", או "ברור לי שלא עשית את זה בכוונה, אני פשוט רגישה מאוד". הגישה הזו מעבירה מסר שאינך מאשים אותו בכוונת זדון, אלא מבהיר את התחושות שלך באופן אישי ורגיש. כך, האדם השני נוטה להיות פחות תוקפני ויותר פתוח לשנות את התנהגותו בעתיד.

מדוע מחמאה לפני ביקורת לא תמיד עובדת?

אנשים רבים חושבים שאם יחמיאו למישהו לפני שיעבירו ביקורת, זה ירכך את התגובה שלו. אליעד מסביר שזו לא בהכרח שיטה יעילה, כי ברגע שתעביר ביקורת בצורה ישירה ("אתה לא בסדר"), גם אם קודם החמאת לו, הוא עדיין יתנגד ויתגונן. לכן הדרך האמיתית למנוע התגוננות היא לשנות את הצורה שבה אתה מציג את הדברים, ולהשתמש במונחים של רגשות אישיים ושל אחריות אישית, כפי שהודגם.

מה לעשות אם אתה רוצה שמישהו ייקח אחריות על הטעות שלו?

אם אתה רוצה שאדם ייקח אחריות, עליך להתמקד בכך שאתה מציג את המצב כמשהו שמשפיע עליך באופן אישי, ולא להציג זאת כהאשמה. במקום להגיד "אתה תמיד שוכח דברים!", תגיד: "זה מפריע לי כשדברים נשכחים, האם אתה חושב שאפשר לעשות משהו לגבי זה?". כך אתה מציע לצד השני דרך פעולה קונקרטית והוא נוטה לקחת אחריות ולמצוא פתרונות במקום להתגונן ולהאשים אותך בחזרה.

סיכום מרכזי של הרעיון: איך להעביר ביקורת נכון?

בשורה התחתונה, לפי אליעד כהן, המפתח להעברת ביקורת באופן שלא יגרום לצד השני להתגונן, הוא תמיד לקחת אחריות אישית על התחושות והרגשות שלך, ולהימנע מהאשמות ישירות. כשאתה לוקח אחריות ומבהיר לצד השני שאתה מבין שלא הייתה לו כוונה רעה, אתה פותח את הדלת לשיח פתוח ומכבד, ומגדיל משמעותית את הסיכוי לכך שהוא ייקח אחריות וישנה את התנהגותו.