9:27להצליח בזוגיות, להצליח בעבודה, זוגיות טובה, תלות רגשית בזוגיות, הצלחה בזוגיות, למצוא עניין בזוגיות, איבוד עניין, להצליח להתאהב, לשמור על הזוגיות, מריבות בזוגיות, לקיחת אחריות, הסרת אחריות
האם נכון לצפות שבן הזוג ימלא את הרצונות שלנו?
בשיחה מפורטת בנושא זוגיות, אליעד כהן מעלה שאלה מהותית: האם אדם צריך לצפות שבן הזוג ימלא את הרצונות והצרכים הרגשיים שלו? התשובה שמספק אליעד היא מורכבת ומכילה שני צדדים מנוגדים אך משלימים. מצד אחד, כאשר בני זוג נמצאים בקשר, ישנה ציפייה טבעית לקבל מהקשר תמורה רגשית כמו כבוד, אהבה, ותחושת ביטחון. מהצד השני, אליעד מסביר שהאדם חייב גם לדעת לספק את הצרכים הרגשיים שלו בעצמו, ללא תלות מוחלטת בבן הזוג, אחרת הקשר יהפוך למעמסה רגשית שלא ניתן יהיה לשאת אותה לאורך זמן.
האם כדאי שהמציאות תתאים את עצמה אלינו או ההפך?
אליעד מרחיב את הדיון ומחיל אותו לא רק על זוגיות, אלא גם על העבודה, תחביבים והמציאות באופן כללי. הוא טוען שהגישה שבה אדם כל הזמן מצפה שהמציאות תתאים את עצמה אליו היא בעייתית, מכיוון שהמציאות לעולם לא תוכל לספק באופן מלא את כל הציפיות והרצונות של האדם. מנגד, אם אדם יוותר על כל ציפייה מהמציאות וינסה כל הזמן להתאים את עצמו אליה, הוא יאבד משמעות, מוטיבציה וסיפוק.
מה הסכנה בציפייה מוגזמת מבן הזוג?
אליעד מסביר לעומק מדוע ציפייה מוגזמת שהבן זוג ימלא את כל החסכים והצרכים היא בעייתית. למשל, אדם שחי בתחושת בדידות, מצפה שהזוגיות תסלק לגמרי את תחושת הבדידות הזו. בפועל, בן הזוג לעולם לא יוכל לעמוד בדרישות האלו באופן מלא, והאדם יישאר מתוסכל. התוצאה תהיה מצב של תלונות מתמידות על כך שהשני לא אוהב מספיק או לא נותן מספיק, מה שמביא למתח, לתחושת תסכול, ולבסוף לפירוק הזוגיות.
דוגמה נוספת שאליעד נותן היא אדם שתמיד מתקשר לבן הזוג בכל פעם שהוא מרגיש בודד. לדבריו, בן הזוג לא יכול להיות "זמין רגשית" ללא הפסקה, ודרישה כזו יוצרת לחץ בלתי אפשרי על הקשר.
מה הסכנה בחוסר ציפייה מוחלט מבן הזוג?
מנגד, אליעד מתאר מצב שבו אדם אומר לעצמו שהוא לא צריך כלום מבן הזוג, ושהוא יכול למלא את כל הצרכים שלו בעצמו. גם במצב כזה, לדבריו, אין טעם אמיתי בזוגיות, כי לא נוצרת שום תלות או קשר משמעותי בין השניים. במילים אחרות, הוא טוען שאם אדם מספק לעצמו לחלוטין את כל צרכיו, הקשר הזוגי הופך למיותר, חסר משמעות, ואף עלול להביא לתחושת ריחוק או ניתוק רגשי מהאחר.
כיצד למצוא את האיזון הנכון בזוגיות?
הנקודה המרכזית שאליעד חוזר עליה שוב ושוב היא הצורך באיזון בין שני מצבים אלו. לדבריו, אדם צריך למצוא את הנקודה בה הוא מצד אחד זקוק לאחר ורוצה לקבל ממנו אהבה ותחושה טובה, ומצד שני מסוגל למלא את עצמו ברמה מספקת גם בלי תלות מוחלטת באחר. כאשר זוגיות נקלעת לקונפליקט, השאלה המרכזית שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא האם הוא מצפה יותר מדי או פחות מדי.
לדוגמה, אם אדם מאבד עניין בבן זוגו, ייתכן שזה נובע מכך שהוא ממלא בעצמו את כל הצרכים שלו עד כדי כך שאינו מרגיש צורך בבן זוג. במקרה כזה, הוא צריך להזכיר לעצמו את היתרון בקבלת תמיכה ואהבה מאדם נוסף. מנגד, אם הוא מתוסכל מכך שבן הזוג לא עונה על כל צרכיו, עליו להקטין את הציפיות ולהגביר את יכולתו למלא את עצמו בעצמו.
איך מיישמים את הרעיון של איזון בעבודה ותחביבים?
אליעד מציין שהעיקרון הזה לא נכון רק לזוגיות אלא גם לעבודה ולתחביבים. אדם שמצפה מהעבודה או מהתחביבים שלו למלא את כל החסרונות שלו, בסופו של דבר ירגיש אכזבה ויעזוב אותם. מנגד, מי שאינו מצפה לשום סיפוק או הנאה, יאבד עניין ומוטיבציה להמשיך. לכן, גם בתחומים אלו נדרש אותו איזון מדויק בין ציפייה לקבל סיפוק לבין יכולת להסתדר גם בלעדיו.
לדוגמה, אם מישהו מצפה שהתחביב שלו יעשה אותו "הכי מאושר בעולם", הוא עלול להתאכזב ולעזוב את התחביב. מצד שני, אם הוא בכלל לא מצפה מהתחביב לשום הנאה, התחביב יהפוך למיותר והוא יאבד בו עניין.
מתי אנשים מתאהבים באמת?
אליעד מסביר שהסיבה שאנשים לא מצליחים להתאהב או לאבד עניין באחרים נובעת משני מצבים קיצוניים:
כיצד אפשר ליישם את ההבנה הזו בחיים?
בסיכום השיחה, אליעד מסביר שאדם צריך להיות מודע לכך שכל משיכה לצד קיצוני תפגע ביחסים שלו עם בן הזוג או עם המציאות. עליו לבדוק כל הזמן באיזה צד של המשוואה הוא נמצא ולתקן בהתאם:
בשיחה מפורטת בנושא זוגיות, אליעד כהן מעלה שאלה מהותית: האם אדם צריך לצפות שבן הזוג ימלא את הרצונות והצרכים הרגשיים שלו? התשובה שמספק אליעד היא מורכבת ומכילה שני צדדים מנוגדים אך משלימים. מצד אחד, כאשר בני זוג נמצאים בקשר, ישנה ציפייה טבעית לקבל מהקשר תמורה רגשית כמו כבוד, אהבה, ותחושת ביטחון. מהצד השני, אליעד מסביר שהאדם חייב גם לדעת לספק את הצרכים הרגשיים שלו בעצמו, ללא תלות מוחלטת בבן הזוג, אחרת הקשר יהפוך למעמסה רגשית שלא ניתן יהיה לשאת אותה לאורך זמן.
האם כדאי שהמציאות תתאים את עצמה אלינו או ההפך?
אליעד מרחיב את הדיון ומחיל אותו לא רק על זוגיות, אלא גם על העבודה, תחביבים והמציאות באופן כללי. הוא טוען שהגישה שבה אדם כל הזמן מצפה שהמציאות תתאים את עצמה אליו היא בעייתית, מכיוון שהמציאות לעולם לא תוכל לספק באופן מלא את כל הציפיות והרצונות של האדם. מנגד, אם אדם יוותר על כל ציפייה מהמציאות וינסה כל הזמן להתאים את עצמו אליה, הוא יאבד משמעות, מוטיבציה וסיפוק.
מה הסכנה בציפייה מוגזמת מבן הזוג?
אליעד מסביר לעומק מדוע ציפייה מוגזמת שהבן זוג ימלא את כל החסכים והצרכים היא בעייתית. למשל, אדם שחי בתחושת בדידות, מצפה שהזוגיות תסלק לגמרי את תחושת הבדידות הזו. בפועל, בן הזוג לעולם לא יוכל לעמוד בדרישות האלו באופן מלא, והאדם יישאר מתוסכל. התוצאה תהיה מצב של תלונות מתמידות על כך שהשני לא אוהב מספיק או לא נותן מספיק, מה שמביא למתח, לתחושת תסכול, ולבסוף לפירוק הזוגיות.
דוגמה נוספת שאליעד נותן היא אדם שתמיד מתקשר לבן הזוג בכל פעם שהוא מרגיש בודד. לדבריו, בן הזוג לא יכול להיות "זמין רגשית" ללא הפסקה, ודרישה כזו יוצרת לחץ בלתי אפשרי על הקשר.
מה הסכנה בחוסר ציפייה מוחלט מבן הזוג?
מנגד, אליעד מתאר מצב שבו אדם אומר לעצמו שהוא לא צריך כלום מבן הזוג, ושהוא יכול למלא את כל הצרכים שלו בעצמו. גם במצב כזה, לדבריו, אין טעם אמיתי בזוגיות, כי לא נוצרת שום תלות או קשר משמעותי בין השניים. במילים אחרות, הוא טוען שאם אדם מספק לעצמו לחלוטין את כל צרכיו, הקשר הזוגי הופך למיותר, חסר משמעות, ואף עלול להביא לתחושת ריחוק או ניתוק רגשי מהאחר.
כיצד למצוא את האיזון הנכון בזוגיות?
הנקודה המרכזית שאליעד חוזר עליה שוב ושוב היא הצורך באיזון בין שני מצבים אלו. לדבריו, אדם צריך למצוא את הנקודה בה הוא מצד אחד זקוק לאחר ורוצה לקבל ממנו אהבה ותחושה טובה, ומצד שני מסוגל למלא את עצמו ברמה מספקת גם בלי תלות מוחלטת באחר. כאשר זוגיות נקלעת לקונפליקט, השאלה המרכזית שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא האם הוא מצפה יותר מדי או פחות מדי.
לדוגמה, אם אדם מאבד עניין בבן זוגו, ייתכן שזה נובע מכך שהוא ממלא בעצמו את כל הצרכים שלו עד כדי כך שאינו מרגיש צורך בבן זוג. במקרה כזה, הוא צריך להזכיר לעצמו את היתרון בקבלת תמיכה ואהבה מאדם נוסף. מנגד, אם הוא מתוסכל מכך שבן הזוג לא עונה על כל צרכיו, עליו להקטין את הציפיות ולהגביר את יכולתו למלא את עצמו בעצמו.
איך מיישמים את הרעיון של איזון בעבודה ותחביבים?
אליעד מציין שהעיקרון הזה לא נכון רק לזוגיות אלא גם לעבודה ולתחביבים. אדם שמצפה מהעבודה או מהתחביבים שלו למלא את כל החסרונות שלו, בסופו של דבר ירגיש אכזבה ויעזוב אותם. מנגד, מי שאינו מצפה לשום סיפוק או הנאה, יאבד עניין ומוטיבציה להמשיך. לכן, גם בתחומים אלו נדרש אותו איזון מדויק בין ציפייה לקבל סיפוק לבין יכולת להסתדר גם בלעדיו.
לדוגמה, אם מישהו מצפה שהתחביב שלו יעשה אותו "הכי מאושר בעולם", הוא עלול להתאכזב ולעזוב את התחביב. מצד שני, אם הוא בכלל לא מצפה מהתחביב לשום הנאה, התחביב יהפוך למיותר והוא יאבד בו עניין.
מתי אנשים מתאהבים באמת?
אליעד מסביר שהסיבה שאנשים לא מצליחים להתאהב או לאבד עניין באחרים נובעת משני מצבים קיצוניים:
- כאשר טוב להם מדי עם עצמם - במצב כזה, הם לא מרגישים צורך באהבה או בזוגיות.
- כאשר רע להם מדי עם עצמם - במקרה כזה, אף אדם אחר לא יצליח באמת למלא את הצורך הרגשי הגדול מדי.
כיצד אפשר ליישם את ההבנה הזו בחיים?
בסיכום השיחה, אליעד מסביר שאדם צריך להיות מודע לכך שכל משיכה לצד קיצוני תפגע ביחסים שלו עם בן הזוג או עם המציאות. עליו לבדוק כל הזמן באיזה צד של המשוואה הוא נמצא ולתקן בהתאם:
- אם הוא נמצא בצד של ציפייה גבוהה מדי - עליו להגביר את היכולת לספק את עצמו.
- אם הוא נמצא בצד של ציפייה נמוכה מדי - עליו להזכיר לעצמו את החשיבות של קבלת סיפוק או אהבה מהחוץ.
- איך לאזן בין ציפיות במערכת יחסים?
- האם טוב להיות תלוי רגשית?
- איך לשמור על עניין בזוגיות?
- למה זוגיות נכשלת?
- מה גורם לאנשים להתאהב?
- מתי כדאי לקחת אחריות בזוגיות?
האם נכון לצפות שבן הזוג ימלא את הרצונות שלנו?
כאשר בני זוג נמצאים בזוגיות, עולה השאלה: האם ראוי שאדם יצפה שבן זוגו ימלא את רצונותיו?
כאשר שואלים זאת ברמה הרחבה יותר - מול המציאות עצמה - השאלה היא:
איזון בין שתי גישות
בסופו של דבר, ההבנה היא שדרושה מערכת יחסים מאוזנת עם המציאות ועם בני הזוג בפרט. כשמדובר בזוגיות, יש צורך בשני מצבים תודעתיים הפוכים אך משלימים:
הרעיון הזה אינו תקף רק לזוגיות, אלא לכל תחומי החיים:
כל מערכת יחסים עם המציאות מבוססת על איזון בין שני הקצוות. לפעמים יש מקום לומר "אני רוצה שדברים יהיו כרצוני", ולפעמים יש מקום לשחרר ולומר "אני מקבל את מה שיש". המתח שבין שני המצבים הללו מאפשר שימור של מערכת יחסים יציבה.
זוגיות - המקום בו האיזון קריטי
בזוגיות, לעיתים הבעיה נובעת מכך שבן אדם:
אם אדם מאבד עניין בזוגיות, זה נובע או מכך שהוא מרגיש שהוא לא מקבל מספיק - ולכן עליו לבדוק כיצד הוא יכול למלא את עצמו בלי תלות בבן הזוג - או מכך שהוא כבר ממלא את עצמו יותר מדי ואין לו צורך בזוגיות - ולכן הוא צריך להזכיר לעצמו את החשיבות שבהתחלקות עם אדם נוסף.
השלכה על תחומים אחרים
העיקרון הזה חוזר גם בחיי היום - יום:
אנשים לא מתאהבים כאשר טוב להם מדי או רע להם מדי.
בין אם מדובר בזוגיות, עבודה, תחביבים או המציאות עצמה - הדרך הנכונה היא לאזן בין ציפייה לבין קבלה. יש צורך לשלב בין שני המצבים התודעתיים:
כאשר בני זוג נמצאים בזוגיות, עולה השאלה: האם ראוי שאדם יצפה שבן זוגו ימלא את רצונותיו?
- האם הוא אמור לצפות להתייחסות מכבדת?
- האם הוא אמור לצפות שיאהבו אותו?
- האם הוא אמור לצפות שיגרמו לו להרגיש טוב?
- האם הוא אמור לצפות שהוא ירגיש טוב במחיצת בן הזוג?
- האם אדם אמור לצפות שהתחביב שלו יספק לו הנאה?
- האם אדם אמור לצפות שהעבודה שלו תספק לו סיפוק?
כאשר שואלים זאת ברמה הרחבה יותר - מול המציאות עצמה - השאלה היא:
- האם עלינו לצפות שהמציאות תמלא את רצוננו?
- האם עדיף לנסות להתאים את עצמנו למציאות, או לדרוש שהמציאות תתאים לנו?
איזון בין שתי גישות
בסופו של דבר, ההבנה היא שדרושה מערכת יחסים מאוזנת עם המציאות ועם בני הזוג בפרט. כשמדובר בזוגיות, יש צורך בשני מצבים תודעתיים הפוכים אך משלימים:
- "אני רוצה שהבן זוג יאהב אותי וימלא את רצונותיי" - כלומר, יש ציפייה לתמורה רגשית וקבלת אהבה.
- "לא אכפת לי אם הבן זוג אוהב אותי או לא" - כלומר, האדם מוצא את תחושת הערך והסיפוק גם בעצמו, ללא תלות מוחלטת באחר.
-
ציפייה מוגזמת למילוי הרצונות מצד בן הזוג
כאשר אדם מצפה לחלוטין שהבן זוג ימלא לו את החסרונות, הוא משעבד את הקשר לרצונותיו. זה מוביל לדרישות בלתי פוסקות, אשר אף פעם לא יסופקו במלואן. כתוצאה מכך, תיווצר תחושת תסכול תמידית. גם אם בן הזוג ישתדל לענות על הציפיות, לעולם לא יצליח לספק אושר מוחלט. -
חוסר ציפייה מוחלט מבן הזוג
מנגד, אם אדם לא יצפה לדבר מבני הזוג, הרי שאין משמעות לזוגיות. במקרה כזה, אין צורך להיקשר רגשית, שכן האדם מספק את כל צרכיו הרגשיים בעצמו. מצב כזה עלול להוביל לריחוק וחוסר אינטימיות בקשר.
הרעיון הזה אינו תקף רק לזוגיות, אלא לכל תחומי החיים:
-
במקום עבודה
אם עובד יצפה שהעבודה תספק לו תמיד סיפוק מלא, הוא יתאכזב ויעזוב בשלב מסוים. מנגד, אם הוא לא יצפה לשום תגמול או סיפוק, הוא יאבד מוטיבציה ולא ירגיש צורך להתמיד בעבודה. -
תחביבים
אם אדם מצפה מתחביב לספק לו אושר מושלם, בשלב מסוים הוא יתאכזב וינטוש אותו. מנגד, אם הוא יאמר "לא משנה לי כלל אם אני נהנה מהתחביב", גם אז הוא יאבד עניין. -
המציאות עצמה
אם אדם יצפה שהמציאות תמיד תהיה בדיוק כרצונו, הוא ימצא את עצמו במאבק בלתי נגמר, מלא תסכולים. מנגד, אם הוא לא יצפה כלל שהמציאות תספק לו דבר, חייו יהפכו לחסרי משמעות.
כל מערכת יחסים עם המציאות מבוססת על איזון בין שני הקצוות. לפעמים יש מקום לומר "אני רוצה שדברים יהיו כרצוני", ולפעמים יש מקום לשחרר ולומר "אני מקבל את מה שיש". המתח שבין שני המצבים הללו מאפשר שימור של מערכת יחסים יציבה.
זוגיות - המקום בו האיזון קריטי
בזוגיות, לעיתים הבעיה נובעת מכך שבן אדם:
- טוב לו מדי עם עצמו ולכן הוא לא זקוק לזוגיות.
- רע לו מדי עם עצמו ולכן הוא מצפה שבן הזוג ימלא לו את כל החסכים.
- האם הבעיה היא שאני מצפה יותר מדי?
- או שאולי אני מצפה פחות מדי ולכן מאבד עניין?
אם אדם מאבד עניין בזוגיות, זה נובע או מכך שהוא מרגיש שהוא לא מקבל מספיק - ולכן עליו לבדוק כיצד הוא יכול למלא את עצמו בלי תלות בבן הזוג - או מכך שהוא כבר ממלא את עצמו יותר מדי ואין לו צורך בזוגיות - ולכן הוא צריך להזכיר לעצמו את החשיבות שבהתחלקות עם אדם נוסף.
השלכה על תחומים אחרים
העיקרון הזה חוזר גם בחיי היום - יום:
- אם אדם תמיד ייקח אחריות מלאה על הכל, הוא עלול להתנתק מהצורך בסביבה.
- אם אדם תמיד יצפה שהחיים יתנהלו כפי שהוא רוצה, הוא יתאכזב ללא הרף.
אנשים לא מתאהבים כאשר טוב להם מדי או רע להם מדי.
- אם טוב להם מדי, הם לא מחפשים זוגיות, כי אין להם צורך בכך.
- אם רע להם מדי, שום דבר חיצוני לא ימלא את החסך הפנימי.
בין אם מדובר בזוגיות, עבודה, תחביבים או המציאות עצמה - הדרך הנכונה היא לאזן בין ציפייה לבין קבלה. יש צורך לשלב בין שני המצבים התודעתיים:
- ציפייה לקבל מהמציאות או מהאחרים.
- יכולת לקבל ולהסתדר גם בלי שהמציאות תשתנה בהתאם לרצונותינו.
עכשיו השאלה היא כזאת בזוגיות, אוקי מה עדיף האם עדיף שאנשים שכל אחד מבני הזוג יצפה שהשני ימלא לו את הרצונות שלו או לא, בפשוט שני בני זוג נמצאים בקשר האם בן אדם אמור לצפות שהבן זוג השני שלו יתייחס אליו בכבוד כן או לא, האם הוא אמור לצפות שהשני הבן זוג השני יאהב אותו כן או לא, האם הוא אמור לצפות שהשני יגרום לו להרגיש טוב כן או לא, האם הוא אמור לצפות שהוא ירגיש טוב במחיצתו של השני כן או לא. ואם רוצים גם אפשר להרחיב את השאלה הזאת גם יותר, בן אדם נגיד נמצא בעבודה בן אדם יש לו תחביב האם הוא אמור לצפות שהתחביב הזה יעשה לו כיף כן או לא?
ש: לפעמים כן רוב הפעמים כן.
אליעד: אני אמרתי שאני יכול להרחיב את השאלה, אמרתי שניתן להרחיב את השאלה ומה ששאלתי על בן זוג נשאל באופן כללי על כל דבר כי אחרי שתבין את התשובה תראה שזה רלוונטי לגבי כל דבר, מה שנכון לגבי בן זוג נכון לגבי תחביב נכון לגבי השכנים שלך, בסדר האם את אמורה לצפות שיהיה לך טוב עם השכנים שלך כן או לא בסדר זאת אותה תשובה, האם את אמורה לצפות שיהיה לך טוב עם הבן זוג שלך כן או לא. בקיצור מה התשובה? אני אתן את התשובה בפשוט, כן מה אתה אומר?
ש: מול המציאות, למשל מול המציאות?
אליעד: מול המציאות, האם אתה אמור לצפות שהמציאות תהיה כרצונך כן או לא?
ש: כדאי לרצות אותה יותר מאשר לצפות שהיא תרצה אותי
אליעד: באמת?
ש: כי אם אני מההיבט הזה בטוח אני.
אליעד: רגע בא נשאל את זה על המציאות אתה במערכת יחסים עם המציאות האם זה יהיה הגיוני שאתה תצפה שהמציאות תמלא את רצונך או שאתה אומר "לא, עדיף שאני לא אצפה שהמציאות תמלא את רצוני", מה עדיף?
ש: עדיף שאני אמלא את רצון המציאות.
אליעד: קודם כל זה יפה שישר לקחת את זה לאיזו מהות כזאת כללית משמה נגזור תשובה, למרות שזה לא תמיד אותו דבר אבל באופן יחסי זה טוב שלקחת את זה למשהו מהותי, הלאה.
ש: אני אומר אם אני לוקח את המציאות אומר לה "את יודעת מה תעשי מה את רוצה" אני מנסה להתאים את עצמי למציאות מההיבט הזה אני לוקח אחריות על עצמי.
אליעד: זה עדיף?
ש: זה נראה לי עדיף.
אליעד: הנראה לי עדיף לא אמרת כלום, זה עדיף?
ש: עדיף.
אליעד: למה זה עדיף אני חושב שזה לא עדיף.
ש: כי האחריות היא בידיים.
אליעד: אוקי בהנחה שיש לך את התהליך שאתה יכול לקחת עליו אחריות ויכול להעביר את האחריות לשני מה עדיף שתיקח את האחריות או תעביר את האחריות לשני?
ש: שגם וגם.
אליעד: איך התחילה השיחה בראשון אמרנו "לא מה אתה כל הזמן מעביר את האחריות לעצמך, תראה אתה מאבד את המשמעות תן את האחריות לשני". יפה עכשיו בא נתחיל מהתחלה, אוקי התשובה היא שבשביל להצליח בזוגיות במקום עבודה, בלשמור על תחביב בלהצליח לקרוא ספר בלי שימאס לך ממנו בכל דבר צריך את שני הדברים אבל בוא נלביש את זה קודם כל על זוגיות, בשביל שבן אדם יצליח בזוגיות הוא חייב להיות בשני מצבים תודעתיים מנוגדים 1. שהוא אומר "אני רוצה שהבן זוג יאהב אותי" 2. להגיד "לא אכפת לי אם הבן זוג שלי אוהב אותי או לא".
למה? אם בן אדם ילך רק בצד אחד "זוגיות? אני רוצה להרגיש טוב עם הבן זוג שלי" לצורך העניין מתישהו הזוגיות תחרב, למה? כי אי אפשר שהבן זוג שלך יעשה לך רק טוב הוא לא יכול למלא את כל רצונך לא משנה מה הוא יעשה תמיד יהיו חסרונות ולא משנה מה אתה תמיד תסבול ואף פעם הוא לא יוכל לאהוב אותך בלב שלם. ולכן אם בן אדם ילך רק על הקונספט שאומר, בן אדם נגיד יושב בבית לבד רע לו שהוא לבד הלך מצא זוגיות, אוקי אז הוא אומר "למה מצאתי זוגיות? כדי לא להיות לבד כדי לא להרגיש רע מזה שאני לבד, אוקי אז מעכשיו תפקידו של הבן זוג הוא לגרום לי לא להרגיש שאני לבד" וזהו עכשיו כל פעם כשהוא מרגיש לבד הוא מתקשר לבן זוג.
אבל אי אפשר ככה לנהל זוגיות אתה משגע את הבן זוג שלך הוא ישתגע הוא, יתאבד הוא לא יכול כל היום להיות איתך אין אפשרות כזאת ויותר גרוע מזה גם הם יכולים להיות ביחד ועדיין אתה מרגיש לבד, מה אז "לא אז תראה לי שאתה אוהב אותי", "איך אני יכול לשכנע שאני אוהב אותך? אוהב אותך", "לא עוד יותר", אבל אתה מתוסבך עם עצמך תפתור את זה עם עצמך מה אתה רוצה ממני". אוקי עכשיו זאת אומרת אם הוא יותר מדי יעמיס על זה שהוא רוצה שהשני ימלא לו את הרצונות הוא יהיה בבעיה מצד שני אז מה הבן אדם אומר "טוב אז אני צריך לדעת להסתדר לבד אני צריך לדעת להכיל את עצמי, אני צריך לדעת שאם לא אוהבים אותי מספיק להתמודד עם זה" אם בן אדם ייקח את זה יותר מדי לקצה השני אז בשביל מה אתה בזוגיות תישאר לבד.
זה הרעיון אם בן אדם יותר מדי יאהב את עצמו הוא לא יהיה בזוגיות, אם בן אדם יותר מדי לא יאהב את עצמו והוא יצפה שיאהבו אותו הוא גם לא יהיה בזוגיות, למה אם הוא יותר מדי אוהב את עצמו ויותר מדי טוב לו עם עצמו, יותר מדי הוא ממלא לעצמו את הרצונות של עצמו הוא יכול להישאר לבד אין שום משמעות עבורו לזוגיות. אותו דבר הפוך אם בן אדם יותר מדי לא אוהב את עצמו ויותר מדי הוא מצפה שיאהבו אותו אז אדוני זה לא משנה כמה יאהבו אותך אתה תרגיש רע, אתה תרגיש מבואס והלך לך הזוגיות כאילו אין אפשרות לתחזק ככה ולכן צריך גם וגם ולהיות מודעים לזה.
עכשיו אם בן אדם כל פעם שרע לו הוא יבחר את האופציה, כל פעם נגיד כשיש קונפליקט בזוגיות הוא יבחר את האופציה "טוב בוא נאהב את הבן זוג או הבת זוג למרות זה" אין משמעות לזוגיות, למה אין משמעות לזוגיות? אז אתה כבר יכול לאהוב את השכנה שלך אתה יכול לאהוב את השכן אז זה לא משנה עם מי, תמיד תאהב את זה איך שזה תאהב בלי תנאים נגמר המשמעות של הזוגיות ואתה יכול גם להיות עם עצמך לבד ותאהב את זה איך שזה, אז מצד שני הוא אומר "לא אז צריך להציב תנאים, אני רוצה שזה יהיה ככה או ככה" אבל אם אתה כל הזמן תציב תנאים שאתה רוצה ככה או ככה זה גם כן אף פעם לא יגמר אז גם כן אי אפשר להיות בזוגיות כי אין שום דבר שמתאים לך.
עכשיו ומה שאני אמרתי בסך הכל שזה רלוונטי גם לגבי נגיד מקום עבודה אם בן אדם נגיד עובד במקום עבודה והוא מצפה שהמקום עבודה ימלא לו את כל החסרונות הוא מתישהו יעזוב ואם הוא לא מצפה שהמקום עבודה ימלא לו שום חסרונות הוא גם כן לא ילך לעבודה יותר. ומה שאני אמרתי שזה רלוונטי גם לגבי תחביב נגיד בן אדם יש לו תחביב, אם הוא יצפה שהתחביב הזה זה יעשה אותו הכי מאושר בעולם הוא מתישהו ינטוש את התחביב, ואם הוא לעומת זאת יגיד "טוב מה התחביב נותן לי איזה סוג הנאה? אני אצליח להשיג את זה מתוכי" גם אז הוא יאבד את התחביב. עכשיו אותו דבר לגבי המציאות אם בן אדם אומר "אני מצפה שהמציאות תמיד תמלא לי את רצוני" אתה בקונפליקט תמידי, אם הוא אומר "טוב אז אני לא מצפה יותר שהמציאות תמלא את רצוני" אתה נעלם גם כן אין משמעות לכלום.
כל הדינמיקה הזאת של החיים שפעם אחת תגיד "אני רוצה שהמציאות תהיה כרצוני" ופעם אחת תגיד "לא, עכשיו למה היא לא כרצוני, טוב אני מקבל את המציאות או לא מקבל את המציאות" הפינג פונג הזה מאפשר את השימור של מערכת יחסים כלשהי. ולכן אם אנחנו חוזרים עוד פעם לרובריקה של זוגיות במובן הפשוט הרבה פעמים הזוגיות נתקעת או בגלל שהבן אדם יותר מדי טוב לו עם עצמו או בגלל שיותר מדי רע לו עם עצמו והוא מצפה שהשני ימלא לו את החסרונות ותמיד כשמגיעים לאיזשהו קונפליקט אפשר לבדוק, אפשר לבדוק "רגע ממה הקונפליקט נובע מזה שאני יותר מדי מצפה או מזה שאני פחות מדי מצפה?" בשניהם זאת בעיה פחות מדי מצפה זה מאבד עניין ויותר מדי מצפה זה גם כן מתחיל לאבד עניין כי זה ממלא את הרצונות, יש לך כל כך הרבה ציפיות שזה כבר לא מעניין אותך כי אף אחד לא ממלא לך את הרצון.
ואז צריך לאפשר לאזן את זה אם רוצים, כשהמוח לדוגמה אומר לך "אני חייבת שהוא", נגיד את אישית נגיד לדוגמה את יוצאת עם מישהו נניח ו נגיד את אומרת "לא בא לי עליו", עכשיו למה לא בא לך עליו? או בגלל שאת אומרת "טוב לי עם עצמי" או בגלל שאת אומרת "תראה הוא בכל מקרה לא ימלא לי את הרצונות שלי" זה תמיד יהיה אחד משני הצדדים האלה. יפה אז אם לדוגמה נגיד את מתחילה לצאת עם מישהו נניח ופתאום את רואה שאת מתחילה לאבד עניין "רגע למה אני מאבדת עניין כי אני יותר מדי רוצה שהוא ימלא לי את הרצונות? אופס אז אני עכשיו יכולה למלא לעצמי קצת את הרצונות, רגע הוא כבר לא מעניין אותי כי אני יותר מדי ממלאת לעצמי את הרצונות, לא אז אני רוצה שהוא ימלא לי את הרצונות".
אם מבינים איך זה עובד אפשר לשנות את זה, אוקי אותו דבר נגיד בלקיחת אחריות אם בן אדם כל הזמן ייקח אחריות על עצמו שב עם עצמך וזה שכשאתה רעב תיקח אחריות רע לך בגלל שאתה חושב שרעב זה רע וזהו ואל תאכל, אבל מצד שני אתה נותן משמעות לאוכל אתה אומר "לא, אוכל זה טוב" אתה נותן כוח לאוכל שזה חיצוני, מצד שני אם בן אדם יגיד "כל דבר אני חייב מהחיצוני" אז בלי חיצוני הוא לא יכול לחיות כי הוא כל הזמן בן ערובה של דברים. ולכן צריך גם וגם אם רוצים לשמור על מערכת יחסים כלשהי ואני אגיד עוד פעם בא נלך על דוגמה לסיפור של להתאהב, למה אנשים לא מתאהבים? או בגלל שממש רע להם ואז לא משנה מה יתנו להם זה לא יעשה להם את זה או שממש טוב להם ואז לא משנה מה יתנו להם זה לא יעשה להם את זה שני המקרים נכונים. לכן מי שרוצה שיהיה מודע לזה שכל צד שמושכים אליו הוא דופק את היחסי זה הרעיון. הבנו את הסיפור?
ש: עכשיו ניישם.
אליעד: מי צריך ליישם?
ש: כולם.
אליעד: מי זה כולם דיברו אלייך רק עלייך.
ש: לפעמים כן רוב הפעמים כן.
אליעד: אני אמרתי שאני יכול להרחיב את השאלה, אמרתי שניתן להרחיב את השאלה ומה ששאלתי על בן זוג נשאל באופן כללי על כל דבר כי אחרי שתבין את התשובה תראה שזה רלוונטי לגבי כל דבר, מה שנכון לגבי בן זוג נכון לגבי תחביב נכון לגבי השכנים שלך, בסדר האם את אמורה לצפות שיהיה לך טוב עם השכנים שלך כן או לא בסדר זאת אותה תשובה, האם את אמורה לצפות שיהיה לך טוב עם הבן זוג שלך כן או לא. בקיצור מה התשובה? אני אתן את התשובה בפשוט, כן מה אתה אומר?
ש: מול המציאות, למשל מול המציאות?
אליעד: מול המציאות, האם אתה אמור לצפות שהמציאות תהיה כרצונך כן או לא?
ש: כדאי לרצות אותה יותר מאשר לצפות שהיא תרצה אותי
אליעד: באמת?
ש: כי אם אני מההיבט הזה בטוח אני.
אליעד: רגע בא נשאל את זה על המציאות אתה במערכת יחסים עם המציאות האם זה יהיה הגיוני שאתה תצפה שהמציאות תמלא את רצונך או שאתה אומר "לא, עדיף שאני לא אצפה שהמציאות תמלא את רצוני", מה עדיף?
ש: עדיף שאני אמלא את רצון המציאות.
אליעד: קודם כל זה יפה שישר לקחת את זה לאיזו מהות כזאת כללית משמה נגזור תשובה, למרות שזה לא תמיד אותו דבר אבל באופן יחסי זה טוב שלקחת את זה למשהו מהותי, הלאה.
ש: אני אומר אם אני לוקח את המציאות אומר לה "את יודעת מה תעשי מה את רוצה" אני מנסה להתאים את עצמי למציאות מההיבט הזה אני לוקח אחריות על עצמי.
אליעד: זה עדיף?
ש: זה נראה לי עדיף.
אליעד: הנראה לי עדיף לא אמרת כלום, זה עדיף?
ש: עדיף.
אליעד: למה זה עדיף אני חושב שזה לא עדיף.
ש: כי האחריות היא בידיים.
אליעד: אוקי בהנחה שיש לך את התהליך שאתה יכול לקחת עליו אחריות ויכול להעביר את האחריות לשני מה עדיף שתיקח את האחריות או תעביר את האחריות לשני?
ש: שגם וגם.
אליעד: איך התחילה השיחה בראשון אמרנו "לא מה אתה כל הזמן מעביר את האחריות לעצמך, תראה אתה מאבד את המשמעות תן את האחריות לשני". יפה עכשיו בא נתחיל מהתחלה, אוקי התשובה היא שבשביל להצליח בזוגיות במקום עבודה, בלשמור על תחביב בלהצליח לקרוא ספר בלי שימאס לך ממנו בכל דבר צריך את שני הדברים אבל בוא נלביש את זה קודם כל על זוגיות, בשביל שבן אדם יצליח בזוגיות הוא חייב להיות בשני מצבים תודעתיים מנוגדים 1. שהוא אומר "אני רוצה שהבן זוג יאהב אותי" 2. להגיד "לא אכפת לי אם הבן זוג שלי אוהב אותי או לא".
למה? אם בן אדם ילך רק בצד אחד "זוגיות? אני רוצה להרגיש טוב עם הבן זוג שלי" לצורך העניין מתישהו הזוגיות תחרב, למה? כי אי אפשר שהבן זוג שלך יעשה לך רק טוב הוא לא יכול למלא את כל רצונך לא משנה מה הוא יעשה תמיד יהיו חסרונות ולא משנה מה אתה תמיד תסבול ואף פעם הוא לא יוכל לאהוב אותך בלב שלם. ולכן אם בן אדם ילך רק על הקונספט שאומר, בן אדם נגיד יושב בבית לבד רע לו שהוא לבד הלך מצא זוגיות, אוקי אז הוא אומר "למה מצאתי זוגיות? כדי לא להיות לבד כדי לא להרגיש רע מזה שאני לבד, אוקי אז מעכשיו תפקידו של הבן זוג הוא לגרום לי לא להרגיש שאני לבד" וזהו עכשיו כל פעם כשהוא מרגיש לבד הוא מתקשר לבן זוג.
אבל אי אפשר ככה לנהל זוגיות אתה משגע את הבן זוג שלך הוא ישתגע הוא, יתאבד הוא לא יכול כל היום להיות איתך אין אפשרות כזאת ויותר גרוע מזה גם הם יכולים להיות ביחד ועדיין אתה מרגיש לבד, מה אז "לא אז תראה לי שאתה אוהב אותי", "איך אני יכול לשכנע שאני אוהב אותך? אוהב אותך", "לא עוד יותר", אבל אתה מתוסבך עם עצמך תפתור את זה עם עצמך מה אתה רוצה ממני". אוקי עכשיו זאת אומרת אם הוא יותר מדי יעמיס על זה שהוא רוצה שהשני ימלא לו את הרצונות הוא יהיה בבעיה מצד שני אז מה הבן אדם אומר "טוב אז אני צריך לדעת להסתדר לבד אני צריך לדעת להכיל את עצמי, אני צריך לדעת שאם לא אוהבים אותי מספיק להתמודד עם זה" אם בן אדם ייקח את זה יותר מדי לקצה השני אז בשביל מה אתה בזוגיות תישאר לבד.
זה הרעיון אם בן אדם יותר מדי יאהב את עצמו הוא לא יהיה בזוגיות, אם בן אדם יותר מדי לא יאהב את עצמו והוא יצפה שיאהבו אותו הוא גם לא יהיה בזוגיות, למה אם הוא יותר מדי אוהב את עצמו ויותר מדי טוב לו עם עצמו, יותר מדי הוא ממלא לעצמו את הרצונות של עצמו הוא יכול להישאר לבד אין שום משמעות עבורו לזוגיות. אותו דבר הפוך אם בן אדם יותר מדי לא אוהב את עצמו ויותר מדי הוא מצפה שיאהבו אותו אז אדוני זה לא משנה כמה יאהבו אותך אתה תרגיש רע, אתה תרגיש מבואס והלך לך הזוגיות כאילו אין אפשרות לתחזק ככה ולכן צריך גם וגם ולהיות מודעים לזה.
עכשיו אם בן אדם כל פעם שרע לו הוא יבחר את האופציה, כל פעם נגיד כשיש קונפליקט בזוגיות הוא יבחר את האופציה "טוב בוא נאהב את הבן זוג או הבת זוג למרות זה" אין משמעות לזוגיות, למה אין משמעות לזוגיות? אז אתה כבר יכול לאהוב את השכנה שלך אתה יכול לאהוב את השכן אז זה לא משנה עם מי, תמיד תאהב את זה איך שזה תאהב בלי תנאים נגמר המשמעות של הזוגיות ואתה יכול גם להיות עם עצמך לבד ותאהב את זה איך שזה, אז מצד שני הוא אומר "לא אז צריך להציב תנאים, אני רוצה שזה יהיה ככה או ככה" אבל אם אתה כל הזמן תציב תנאים שאתה רוצה ככה או ככה זה גם כן אף פעם לא יגמר אז גם כן אי אפשר להיות בזוגיות כי אין שום דבר שמתאים לך.
עכשיו ומה שאני אמרתי בסך הכל שזה רלוונטי גם לגבי נגיד מקום עבודה אם בן אדם נגיד עובד במקום עבודה והוא מצפה שהמקום עבודה ימלא לו את כל החסרונות הוא מתישהו יעזוב ואם הוא לא מצפה שהמקום עבודה ימלא לו שום חסרונות הוא גם כן לא ילך לעבודה יותר. ומה שאני אמרתי שזה רלוונטי גם לגבי תחביב נגיד בן אדם יש לו תחביב, אם הוא יצפה שהתחביב הזה זה יעשה אותו הכי מאושר בעולם הוא מתישהו ינטוש את התחביב, ואם הוא לעומת זאת יגיד "טוב מה התחביב נותן לי איזה סוג הנאה? אני אצליח להשיג את זה מתוכי" גם אז הוא יאבד את התחביב. עכשיו אותו דבר לגבי המציאות אם בן אדם אומר "אני מצפה שהמציאות תמיד תמלא לי את רצוני" אתה בקונפליקט תמידי, אם הוא אומר "טוב אז אני לא מצפה יותר שהמציאות תמלא את רצוני" אתה נעלם גם כן אין משמעות לכלום.
כל הדינמיקה הזאת של החיים שפעם אחת תגיד "אני רוצה שהמציאות תהיה כרצוני" ופעם אחת תגיד "לא, עכשיו למה היא לא כרצוני, טוב אני מקבל את המציאות או לא מקבל את המציאות" הפינג פונג הזה מאפשר את השימור של מערכת יחסים כלשהי. ולכן אם אנחנו חוזרים עוד פעם לרובריקה של זוגיות במובן הפשוט הרבה פעמים הזוגיות נתקעת או בגלל שהבן אדם יותר מדי טוב לו עם עצמו או בגלל שיותר מדי רע לו עם עצמו והוא מצפה שהשני ימלא לו את החסרונות ותמיד כשמגיעים לאיזשהו קונפליקט אפשר לבדוק, אפשר לבדוק "רגע ממה הקונפליקט נובע מזה שאני יותר מדי מצפה או מזה שאני פחות מדי מצפה?" בשניהם זאת בעיה פחות מדי מצפה זה מאבד עניין ויותר מדי מצפה זה גם כן מתחיל לאבד עניין כי זה ממלא את הרצונות, יש לך כל כך הרבה ציפיות שזה כבר לא מעניין אותך כי אף אחד לא ממלא לך את הרצון.
ואז צריך לאפשר לאזן את זה אם רוצים, כשהמוח לדוגמה אומר לך "אני חייבת שהוא", נגיד את אישית נגיד לדוגמה את יוצאת עם מישהו נניח ו נגיד את אומרת "לא בא לי עליו", עכשיו למה לא בא לך עליו? או בגלל שאת אומרת "טוב לי עם עצמי" או בגלל שאת אומרת "תראה הוא בכל מקרה לא ימלא לי את הרצונות שלי" זה תמיד יהיה אחד משני הצדדים האלה. יפה אז אם לדוגמה נגיד את מתחילה לצאת עם מישהו נניח ופתאום את רואה שאת מתחילה לאבד עניין "רגע למה אני מאבדת עניין כי אני יותר מדי רוצה שהוא ימלא לי את הרצונות? אופס אז אני עכשיו יכולה למלא לעצמי קצת את הרצונות, רגע הוא כבר לא מעניין אותי כי אני יותר מדי ממלאת לעצמי את הרצונות, לא אז אני רוצה שהוא ימלא לי את הרצונות".
אם מבינים איך זה עובד אפשר לשנות את זה, אוקי אותו דבר נגיד בלקיחת אחריות אם בן אדם כל הזמן ייקח אחריות על עצמו שב עם עצמך וזה שכשאתה רעב תיקח אחריות רע לך בגלל שאתה חושב שרעב זה רע וזהו ואל תאכל, אבל מצד שני אתה נותן משמעות לאוכל אתה אומר "לא, אוכל זה טוב" אתה נותן כוח לאוכל שזה חיצוני, מצד שני אם בן אדם יגיד "כל דבר אני חייב מהחיצוני" אז בלי חיצוני הוא לא יכול לחיות כי הוא כל הזמן בן ערובה של דברים. ולכן צריך גם וגם אם רוצים לשמור על מערכת יחסים כלשהי ואני אגיד עוד פעם בא נלך על דוגמה לסיפור של להתאהב, למה אנשים לא מתאהבים? או בגלל שממש רע להם ואז לא משנה מה יתנו להם זה לא יעשה להם את זה או שממש טוב להם ואז לא משנה מה יתנו להם זה לא יעשה להם את זה שני המקרים נכונים. לכן מי שרוצה שיהיה מודע לזה שכל צד שמושכים אליו הוא דופק את היחסי זה הרעיון. הבנו את הסיפור?
ש: עכשיו ניישם.
אליעד: מי צריך ליישם?
ש: כולם.
אליעד: מי זה כולם דיברו אלייך רק עלייך.
050-3331-331