10:59מהו חופש? איך לצאת לחופש? למה לא לצאת לחופשה? לאיפה מומלץ לצאת לחופש, איזה חופש הכי מומלץ? חופש פנימי, חופש חיצוני, לאהוב את עצמך בלי תנאים, לקבל את עצמך, חופש רגשי, שחרור רגשי, למה לצאת לחופש?
למה אנשים באמת רוצים לצאת לחופש?
אנשים בוחרים לצאת לחופש מתוך תפיסה שחופשה תגרום להם להרגיש טוב יותר לעומת ההישארות במסגרת העבודה והשגרה הרגילה. אנשים חושבים שהחופש מספק הפסקה וניתוק מהמחויבויות היומיומיות, ומאמינים שבכך הם ירגישו משוחררים. אליעד כהן מציין כדוגמה מטפורית שאלוהים יצא לחופש ביום השביעי אחרי שיצר את העולם, וכך השתרשה התפיסה שחופש הוא ההיפך המוחלט מעבודה. למעשה, אנשים יוצאים לחופש כי הם חווים את העבודה כמעמסה מנטלית ורגשית.
האם חופשה באמת מנתקת את האדם מהעבודה?
כאשר אנשים יוצאים לחופש, קיימים כמה מצבים אפשריים בנוגע לקשר שלהם עם העבודה:
החופש האמיתי אינו רק היעדר עבודה פיזית, אלא חופש מהתחושה המנטלית של "משנה" - אותו שיפוט מתמיד בין טוב ורע, בין הצלחה לכישלון. העבודה היא לא רק במובן הפיזי, אלא היא גם תהליך מנטלי של רדיפה אחר מטרות שונות כמו הצלחה, אושר, זוגיות וכבוד. חופש אמיתי הוא התחושה שאין חובה להשיג דבר מסוים, אלא קבלת עצמי ואהבה עצמית ללא תנאי וללא צורך בשינויים מתמידים.
אליעד כהן מדגים זאת במטפורה של חלום: כאשר מתעוררים מחלום, מבינים שהחלום הוא חסר משמעות ביחס למציאות. באופן דומה, כאשר אדם מתעורר מהתחושה שהוא חייב להצליח, הוא חווה חופש פנימי ואינו כבול עוד לרצונותיו.
איך ניתן להתחבר לחופש פנימי ולתחושת ה"לא משנה"?
אליעד מציין כי החיבור לתחושת חופש פנימי מתאפשר על ידי התבוננות פנימית בשאלות כמו: "האם באמת יש הבדל בין דבר אחד לאחר?", "מי קבע שאני חייב להצליח או להימנע מכישלון?". הבנת השאלות הללו מובילה לשחרור רגשי ולהקלת הנטל של ה"חובות הרגשיים". החופש לא אמור להפוך לחובה חדשה ("אני חייב להיות חופשי"), אלא הוא שחרור מכל תחושת חובה, כולל החובה להרגיש חופשי.
איך מתמודדים עם הרצון והשאיפה לחופש?
גם אם לא מצליחים להגיע לחופש מוחלט, ניתן ליהנות ממנו באופן חלקי. אפילו כמה דקות ביום שבהן אדם מרגיש "לא משנה לי" מספקות לו מנוחה פנימית משמעותית. לדוגמה, אם אדם מוטרד מרצון "למצוא את עצמו", חמש דקות שבהן הוא מרגיש שהוא בסדר כפי שהוא, הן רגעים של חופש עמוק ומשמעותי יותר מכל חופשה פיזית.
עם זאת, אליעד מדגיש כי חופש חלקי עדיין לא מספק לגמרי, מכיוון שברגע שבו אדם מנסה להיאחז ברעיון "אני בסדר כפי שאני", הוא שוב מייצר סוג של תלות. חופש עמוק יותר מושג כאשר אדם מרגיש "אני לא יודע אם יש הבדל, אולי כן ואולי לא" - מקום פנימי ועמוק של חוסר ודאות שמספק שחרור טבעי.
כיצד אפשר לחוות חופש מלא במהלך עשייה?
חופש מלא אפשרי גם בתוך העשייה עצמה, בדומה למטפורה של אלוהים שפועל בעולם אך אינו מחויב לדבר ויכול להפסיק בכל רגע. אדם שחווה שלמות פנימית וחש שהחיים מושלמים יכול לפעול בעולם מתוך מקום של שקט, בלי להרגיש מחויב לכך שהכל יהיה מושלם. זהו מצב מורכב ועדין שבו אדם נמצא בתוך עשייה, אבל בהרגשה פנימית של חופש ושלמות.
האם אפשר להשתחרר מהחשש להרגיש רע?
אליעד מציע לאתגר את התפיסה שלהרגיש רע זה רע בהכרח. אם אדם מצליח להרגיש ש"לא בהכרח רע להרגיש רע", הוא כבר משתחרר חלקית מהצורך להימנע מרגשות שליליים. זה שלב נוסף בחוויית החופש הפנימי, המאפשר לאדם לחוות את המציאות בצורה פחות כפייתית.
מהי המסקנה המרכזית מההרצאה?
המסקנה המרכזית שאליעד כהן מדגיש היא שחופש אמיתי הוא תהליך רגשי ופנימי ולא רק יציאה פיזית לחופשה או נסיעה לחו"ל. אדם צריך לקחת אחריות פנימית, ולבחון לעומק את המחויבויות שלו ולשאול את עצמו באומץ "האם אני באמת חייב את הדברים שאני חושב שאני חייב?". מתוך הבנה זו, אפשר לשחרר את ה"חובות הרגשיים" ולהגיע לחופש רגשי אמיתי ולשלווה פנימית.
אנשים בוחרים לצאת לחופש מתוך תפיסה שחופשה תגרום להם להרגיש טוב יותר לעומת ההישארות במסגרת העבודה והשגרה הרגילה. אנשים חושבים שהחופש מספק הפסקה וניתוק מהמחויבויות היומיומיות, ומאמינים שבכך הם ירגישו משוחררים. אליעד כהן מציין כדוגמה מטפורית שאלוהים יצא לחופש ביום השביעי אחרי שיצר את העולם, וכך השתרשה התפיסה שחופש הוא ההיפך המוחלט מעבודה. למעשה, אנשים יוצאים לחופש כי הם חווים את העבודה כמעמסה מנטלית ורגשית.
האם חופשה באמת מנתקת את האדם מהעבודה?
כאשר אנשים יוצאים לחופש, קיימים כמה מצבים אפשריים בנוגע לקשר שלהם עם העבודה:
- אדם לא מצליח להתנתק כלל מהעבודה, וממשיך להתעסק בה באופן מלא, גם כשהוא בחופשה.
- אדם עדיין קשור לעבודה, אך במידה פחותה, ממשיך לענות למיילים ולטלפונים דחופים מדי פעם.
- אדם מנצל את החופשה כדי לתכנן כיצד יתפקד כשישוב לעבודה. הוא לא נח באמת, אלא עסוק במחשבות ותכנונים על עתידו המקצועי.
- אדם מוטרד מהחשש שהעבודה אינה מתפקדת טוב בלעדיו, וחושש לאבד את מקומו.
- אדם מצליח להתנתק לחלוטין מהעבודה, אך חווה נחיתה קשה ותחושת תסכול חזקה עם החזרה לשגרה.
החופש האמיתי אינו רק היעדר עבודה פיזית, אלא חופש מהתחושה המנטלית של "משנה" - אותו שיפוט מתמיד בין טוב ורע, בין הצלחה לכישלון. העבודה היא לא רק במובן הפיזי, אלא היא גם תהליך מנטלי של רדיפה אחר מטרות שונות כמו הצלחה, אושר, זוגיות וכבוד. חופש אמיתי הוא התחושה שאין חובה להשיג דבר מסוים, אלא קבלת עצמי ואהבה עצמית ללא תנאי וללא צורך בשינויים מתמידים.
אליעד כהן מדגים זאת במטפורה של חלום: כאשר מתעוררים מחלום, מבינים שהחלום הוא חסר משמעות ביחס למציאות. באופן דומה, כאשר אדם מתעורר מהתחושה שהוא חייב להצליח, הוא חווה חופש פנימי ואינו כבול עוד לרצונותיו.
איך ניתן להתחבר לחופש פנימי ולתחושת ה"לא משנה"?
אליעד מציין כי החיבור לתחושת חופש פנימי מתאפשר על ידי התבוננות פנימית בשאלות כמו: "האם באמת יש הבדל בין דבר אחד לאחר?", "מי קבע שאני חייב להצליח או להימנע מכישלון?". הבנת השאלות הללו מובילה לשחרור רגשי ולהקלת הנטל של ה"חובות הרגשיים". החופש לא אמור להפוך לחובה חדשה ("אני חייב להיות חופשי"), אלא הוא שחרור מכל תחושת חובה, כולל החובה להרגיש חופשי.
איך מתמודדים עם הרצון והשאיפה לחופש?
גם אם לא מצליחים להגיע לחופש מוחלט, ניתן ליהנות ממנו באופן חלקי. אפילו כמה דקות ביום שבהן אדם מרגיש "לא משנה לי" מספקות לו מנוחה פנימית משמעותית. לדוגמה, אם אדם מוטרד מרצון "למצוא את עצמו", חמש דקות שבהן הוא מרגיש שהוא בסדר כפי שהוא, הן רגעים של חופש עמוק ומשמעותי יותר מכל חופשה פיזית.
עם זאת, אליעד מדגיש כי חופש חלקי עדיין לא מספק לגמרי, מכיוון שברגע שבו אדם מנסה להיאחז ברעיון "אני בסדר כפי שאני", הוא שוב מייצר סוג של תלות. חופש עמוק יותר מושג כאשר אדם מרגיש "אני לא יודע אם יש הבדל, אולי כן ואולי לא" - מקום פנימי ועמוק של חוסר ודאות שמספק שחרור טבעי.
כיצד אפשר לחוות חופש מלא במהלך עשייה?
חופש מלא אפשרי גם בתוך העשייה עצמה, בדומה למטפורה של אלוהים שפועל בעולם אך אינו מחויב לדבר ויכול להפסיק בכל רגע. אדם שחווה שלמות פנימית וחש שהחיים מושלמים יכול לפעול בעולם מתוך מקום של שקט, בלי להרגיש מחויב לכך שהכל יהיה מושלם. זהו מצב מורכב ועדין שבו אדם נמצא בתוך עשייה, אבל בהרגשה פנימית של חופש ושלמות.
האם אפשר להשתחרר מהחשש להרגיש רע?
אליעד מציע לאתגר את התפיסה שלהרגיש רע זה רע בהכרח. אם אדם מצליח להרגיש ש"לא בהכרח רע להרגיש רע", הוא כבר משתחרר חלקית מהצורך להימנע מרגשות שליליים. זה שלב נוסף בחוויית החופש הפנימי, המאפשר לאדם לחוות את המציאות בצורה פחות כפייתית.
מהי המסקנה המרכזית מההרצאה?
המסקנה המרכזית שאליעד כהן מדגיש היא שחופש אמיתי הוא תהליך רגשי ופנימי ולא רק יציאה פיזית לחופשה או נסיעה לחו"ל. אדם צריך לקחת אחריות פנימית, ולבחון לעומק את המחויבויות שלו ולשאול את עצמו באומץ "האם אני באמת חייב את הדברים שאני חושב שאני חייב?". מתוך הבנה זו, אפשר לשחרר את ה"חובות הרגשיים" ולהגיע לחופש רגשי אמיתי ולשלווה פנימית.
- מהו חופש פנימי?
- איך להתחבר לתחושת "לא משנה"?
- איך להתמודד עם פחדים ורצונות?
- איך להגיע לשלווה רגשית?
- חופש רגשי אמיתי מהו?
- האם אפשר לחיות בחופש מוחלט תוך כדי עשייה?
שאלה: מה מניע אנשים לצאת לחופש, ומהי הסיבה העמוקה לכך?
תשובה: יש תפיסה נפוצה שאנשים בוחרים לצאת לחופש בגלל שהם מאמינים ששהות בחופשה עדיפה וגורמת להרגיש טוב יותר מאשר להישאר במסגרת העבודה או השגרה הרגילה. כלומר, הם חושבים שהיציאה לנופש, להפסקה, לשבירת שגרה, תספק להם הרגשה טובה יותר מאשר להישאר באותו מצב של עבודה רציפה. יש מי שמביא דוגמה לסיפור שהעבודה התחילה בעולם עת האדם הראשון קיבל תפקיד, או דרך התייחסות מטפורית לאלוהים ש"שבת" ביום השביעי - ומכאן הרעיון שאלוהים אמר "אני יוצא לחופש, המפעל הזה יכול לפעול", או "אמשיך לעבוד אחרי שאשוב מהחופש". הרעיון הזה מציג לנו תמונה שבה חופש נתפס כהפך העבודה, כאילו העבודה דורשת מאמץ או מחויבות, והחופש הוא המקום שבו אדם יוצא מכל המחויבויות, ולכאורה מרגיש משוחרר לגמרי.
שאלה: האם באמת אפשר להתנתק מהעבודה בחופשה?
תשובה: כאשר אנשים יוצאים לחופשה, הם מצפים לניתוק מהעבודה או מהטרדות היומיומיות, אך בפועל יש כמה תרחישים אפשריים:
תשובה: המהות של חופש אינה רק "חופש מהעבודה" הפיזית. רבים מזדהים עם העובדה שכשאומרים "עבודה", לא מתכוונים בהכרח לפעולה הפיזית או למקום העבודה הפורמלי, אלא למצב נפשי שבו אדם מרגיש שעליו להשיג דברים, לשנות את מצבו הנוכחי, לעמוד ביעדים, להיאבק כדי לייצר טוב ולהרחיק רע. בעולם הרגשי - מנטלי, "עבודה" משמעה תחושה מתמדת של "משנה" - כלומר, הנטייה לחלק כל דבר לטוב או רע, ולחוש שצריך להיאבק כדי להגיע לטוב ולהימנע מרע. כשיש "משנה", סימן שאדם עסוק בלי הפסקה בשיפוט, בשינויים, ב"אני חייב לעשות כך וכך", ב"לזה יש ערך חיובי ולזה יש ערך שלילי", ובתחושה שיש דברים שבהיעדרם ירגיש רע.
העומק של החופש הוא דווקא בלקחת חופש מהתחושה שיש הבדל מובהק וטוטלי בין טוב לרע. כלומר, אם אדם רוצה חופש אמיתי, הוא מבקש תחושה פנימית שבה לא חייבים לרדוף אחר שום דבר ולא חייבים להילחם בשום דבר. כך האדם כביכול משיג "אהבה ללא תנאים" - הוא יכול להתבונן בעצמו ולומר "אני אוהב את עצמי בכל מצב, אני מקבל את עצמי כמו שאני, הדברים בסדר גם בלי לשפר".
שאלה: איך זה קשור למצב שבו אדם ממשיך לרדוף אחר מטרות גם כשהוא 'בפגרה'?
תשובה: חשוב לזכור שבני אדם לא רק עובדים בפן הפיזי, אלא גם בפן המנטלי. אדם שרוצה להצליח בקריירה, בספורט, בזוגיות או אפילו להיות "מאושר", לכאורה עובד ברדיפה או בשאיפה לכך. כלומר, גם כאשר הוא אומר "אני יוצא לחופשה", הוא עלול למצוא את עצמו "עובד" קשה מאוד כדי ליהנות מהחופשה, להספיק את כל הדברים שרצה, או לתכנן את מהלכיו העתידיים. הוא מוטרד מכך שיהיה עליו להפיק את המירב מהזמן, והוא עדיין מרגיש דרוך וטרוד, רק שעכשיו במקום העבודה היא ה"הספק של ההנאה". כך הוא אינו באמת במצב של חופש, אלא עובד תחת כותרת אחרת.
שאלה: מהי הדוגמה של החופש האולטימטיבי וכיצד משיגים אותו?
תשובה: החופש האולטימטיבי קורה פנימה, במקום שבו אדם משוחרר לחלוטין אפילו מעצם הרצון שלו, או לפחות מהמחויבות הקשה שהוא חש. זהו אותו מצב שבו אדם חווה את עצמו כלא כבול לרעיון שעליו להשיג משהו, שעליו למצוא חן בעיני אחרים, שעליו להרוויח כסף, או עליו להימנע מכישלון. הוא לא מרגיש חוב רגשי כלפי אף מטרה. אדם כזה יכול אפילו להמשיך לפעול בעולם, אבל עשייתו באה מתוך תחושת "אין הבדל". הוא לא נתון לטרדת "האם זה טוב? האם זה רע?". הוא לא חי בשיפוט אובססיבי. אפשר להמשיל זאת למצב של חלום: כשאתה חולם, אתה בפנים לגמרי, אבל כשאתה מתעורר, אתה לגמרי חופשי ממנו. כך, אם תתעורר מהחלום, אולי תחזור אליו ותמשיך לפעול בתוכו, אך אתה כבר יודע שזה רק חלום, ולכן הוא לא ישלוט בך.
שאלה: איך מתחברים ל"אין הבדל" או ל"אינסוף" שמאפשר חופש פנימי?
תשובה: אדם ששואל את עצמו שוב ושוב "האם באמת יש הבדל בין דבר אחד לאחר? האם אני באמת חייב דבר כלשהו? מי החליט שאני חייב להצליח, חייב להיות מוערך, חייב להיות אהוב?" - כשהאדם מגיע למודעות העמוקה שתפיסת ה"חייב" איננה עובדה אלא פרשנות, הוא מגיע לשחרור מחובות. זוהי לא פעולה טכנית אלא שינוי מהותי בהבנה. במקום לייצר חוב חדש - למשל "מעכשיו אני חייב להרגיש חופשי" - האדם פשוט חווה שהכל אפשרי, הכל פתוח, ואין עליו חובה קשיחה שלעולם לא תשתחרר. ואם גם יש בו רצון לחוש חופש, הוא אינו נכנס ללחץ חדש של "חייב לחוש חופש", אלא מבין שהחופש הוא ויתור על עול המחויבות בכל הרמות, כולל המחויבות להיות תמיד בחופש.
שאלה: האם אפשר בכל זאת ליהנות מהרגשת 'לא משנה' גם בצורה חלקית?
תשובה: אפשר להסתפק גם בתחושה חלקית של "לא משנה". אם במשך יום שלם אדם מתייחס לרצונות שלו כחשובים וחובה להשיג אותם, אך מצליח לחוות במשך דקה אחת, או שעה אחת, שאולי לא באמת משנה מה הוא ישיג או מה יקרה - זו כבר הקלה. זה ממלא אותו לרגע בתחושת שלווה, כיוון שהוא לא חייב לרדוף או לפחד. חמש דקות של "אני לא צריך למצוא את עצמי, הכל בסדר איתי" הן חמש דקות של חופש. זו כבר הפוגה שמאפשרת לנשום ולהירגע.
שאלה: מה עושים עם העובדה שבכל זאת האדם נמצא בעולם וישנם טוב ורע?
תשובה: מצד אחד, בעולם החוויה היומיומית יש טוב ורע, יש שאיפה למימוש. מצד שני, החופש האמיתי אינו מתעלם מהדברים האלה, אלא ממקם אותם בהקשר רחב יותר. אם מגיעים למדרגה שבה מבינים שהכל יכול להיות גם אחרת, שהכל מתרחש כחלק מתמונה גדולה יותר, שהכל אולי חלום, או שהכל אולי בכלל כבר מושלם, אפשר לשחק את משחק הטוב והרע בלי להיתקע בתחושת אי חופש. המטפורה היא: "אלוהים פועל בעולם, אבל הוא יכול בכל רגע להפסיק. הוא לא חייב דבר." כאשר אדם חי בתחושה דומה, גם כשהוא עוסק במלאכה, הוא חופשי. מצד אחד הוא יוצר טוב ורע כדי לפעול בעולם, מצד שני הוא זוכר שבבסיס - הוא לא חייב דבר. זוהי חוויה של עשייה מתוך רוגע פנימי.
שאלה: איך קשור עניין ה'עבירות' וחובות רגשיים לרעיון החופש?
תשובה: מתואר שבמפגש עם "צדיק" (או עם רעיון רוחני גבוה), אנשים מרגישים פחות "עבירות". במובן הרגשי, "עבירה" מתפרשת כמשהו שמעמיס, חוב נפשי שאדם סוחב. ככל שיש יותר מחשבות של "אני חייב שיהיה לי כך וכך, אני חייב לא לאבד את זה, חייב להיות מוערך, חייב להתאים לציפיות", כך העומס גדל והאדם מרגיש כבדות נפשית. כאשר מסירים את החובות, או לפחות מחלישים אותן, יש תחושת הקלה עצומה, כמו להוריד תרמיל כבד. אנשים עשירים עלולים להחזיק המון "חובות" פנימיים רגשיים, כי הם מרגישים "חייבים לשמור על ההישגים" או "חייבים להמשיך לגדול". זו דוגמה לאדם שיש לו הרבה נכסים אך הוא שקוע בחובות רגשיים. החופש הוא היכולת לשחרר את התחושה של "מחויבות בכל מחיר" ולהגיד "אולי אני לא באמת חייב?" ולראות, ברמת החוויה, שאפשר להקל על עצמנו.
שאלה: האם לא נוצר חוב חדש - 'להיות חופשי'?
תשובה: כן, אם אדם אומר "מהיום אני אחשוב שאני לא חייב דבר", הוא מיד עלול להיכנס לחובה חדשה, סוג של נטל: "חייב לא להיות חייב". אך המהות של החופש היא שחרור אמיתי, לא החלפת חובה אחת באחרת. זוהי גישה מעמיקה יותר, שלפיה גם "אני רוצה לא להיות חייב" זה עוד רצון, וכדאי לשחרר גם ממנו. כך שהאידיאל הוא שהשחרור יגיע בצורה טבעית, מתוך תובנה והעמקה ולא בכוח, כדי שלא יווצר חוב רגשי חדש.
שאלה: מה לגבי חופש 'יחסי' מול חופש 'מוחלט'?
תשובה: לפעמים מתואר חופש יחסי, שבו אדם מתרגל לעבור ממצב של "כן משנה" למצב של "לא משנה" כדי לקחת פסק זמן פנימי. למשל, הוא עובד שעות ארוכות וחרד לגבי תוצאות, ואז מצליח להגיד לעצמו: "בוא אקדיש זמן מה לחשוב שהכל חלום, שאין באמת הבדל, שהכל בסדר כבר עכשיו". אם הוא באמת מצליח להרגיש זאת, ולו לזמן קצר, הוא חווה הקלה. חופש שכזה משחרר את האדם מנטלית, גם אם לא לצמיתות, ומאפשר לו "מנוחת נפש" טובה יותר מכל חופשה פיזית.
עם זאת, ישנו גם רובד יותר עמוק של חופש מוחלט שבו האדם לא רק בוחר לפעמים לזוז לפרספקטיבה של "לא משנה", אלא ממש חווה באופן תמידי שהדברים לא באמת כובלים אותו, כי הוא מבין עמוק בפנים שאפשר גם אחרת, שהעולם הזה, על הטוב והרע שבו, הוא בחזקת "חלום". אז לא רק שאין צורך להיאחז ברעיון של "אני בסדר" או "אני טוב איך שאני", אלא שהאדם חווה שכל הרעיונות הם אפשריים, ושום דבר אינו חובה נוקשה.
שאלה: מה הבעיה לצאת לחופש פיזי ולנסות להפסיק לזמן מה את כל המחשבות?
תשובה: מי שרק יוצא לחופש פיזי, אבל המחשבות שלו רצות סביב "האם אני עלול לאבד את העבודה", "מה יהיה עם התפקיד שלי", "איך אקדם את העסק", "איך אמקסם את ההנאה שלי עכשיו?" בעצם לא באמת יצא לחופשה מהכבלים הפנימיים. הוא רק החליף מקום גאוגרפי. החופש האמיתי הוא לשחרר מבפנים, כך שגם בזמן השהות במקום אחר - אין תחושת חובה, אין לחץ, אין פאניקה מחשש שמשהו ישתבש. זהו חופש רגשי עמוק, שלא תלוי בכך שמקום העבודה פיזית רחוק ממך.
שאלה: אז כיצד אדם מיישם בפועל את הרעיון של החופש הפנימי?
תשובה: ראשית, צריך להחליט שמעוניינים בכך. לפעמים יש אנשים שאומרים שהם רוצים חופש אמיתי, אבל בפועל הם לא מוכנים להתמודד עם השאלה "האם אני באמת חייב להיות מי שאני? האם אני באמת חייב שיאהבו אותי? האם אני חייב להימנע מכל כישלון?". יש פחד מלשאול את השאלות האלו לעומק, כי הן מערערות על נחות ומוכר. אך אדם שמוכן להתבונן פנימה, לשאול "מי אמר ש... ?", "האם באמת חובה שיהיה X?", "האם באמת יש הבדל מוחלט בין טוב לרע?" - הוא ימצא שהאחיזה במושג "חייב" נחלשת, ומתוך כך יתחיל לחוות חופש נפשי.
שנית, אפשר לתרגל באופן יזום מצב תודעתי של "zoom out": לעצור לרגע, להתבונן במצב כמו חלום, לזכור שהכל ארעי ושאולי גם ההבדלים עצמם אינם מהותיים כפי שנדמה. כך רוכשים ניסיון "ביציאה מהחלום", ולאט לאט אפשר לחזור ל"חלום" מתוך יותר שקט ויותר רגיעה. אדם יכול ללמוד מגוון פרספקטיבות שכולן מזכירות לו שהוא לא באמת חייב, כגון: "בסוף תמיד יהיה חיסרון", "אולי הכל מושלם תמיד", "אולי אני הבורא של המציאות", "אולי הכל קורה מעצמו" - כל פרספקטיבה כזאת מושכת אותו לנקודת מבט אחרת שבה הוא מרגיש קל יותר.
שאלה: האם אפשר לחוות חופש מלא תוך כדי עשייה?
תשובה: ברמה הרעיונית, כן. אפשר לקום בבוקר לעבודה, אבל להיות בתוך תחושת חופש פנימית. במשל של "אלוהים" - יש לאלוהים כביכול "עבודה" תמידית, כי הוא בורא את העולם ומשגיח עליו בכל רגע, אבל הוא לא מרגיש מחויב או כבול לעולם. הוא יכול לבחור להפסיק ברגע אחד, כי אין לו באמת חובה. אדם שמאמץ גישה כזו יכול להיכנס לעשייה יום - יומית תוך ידיעה שהכל בסדר ואינו תלוי בו באופן מחייב. הוא בוחר, רוצה, עושה - אבל מתוך חופש פנימי. זה כמובן מצב מורכב, כי במציאות שלנו כן חווים טוב ורע, כן מאמינים שצריך להרוויח כסף, צריך להתפרנס וצריך לאכול, אבל לצד זה אפשר להחזיק בעומק תחושה שאנחנו תמיד גם חופשיים.
שאלה: איך נפטרים מהחשש "לא טוב לי להרגיש רע"?
תשובה: אם אדם היה אומר לעצמו, "אולי זה לא באמת רע להרגיש רע. אולי זה בסדר שאני מרגיש רע", הוא מנטרל את ההנחה הראשונית ש"להרגיש רע" זה בהכרח דבר שלילי שחייבים לברוח ממנו. הוא כאילו מאפסן בצד את החובה "להימנע מרע" ורואה בכך עוד שלב בשחרור. אם "להרגיש רע" כבר לא חובה להימנע ממנו, אז החופש רק גדל, כי אין עוד לחץ להרגיש טוב.
שאלה: מה המסקנה המרכזית ומה אפשר לקחת מכל הדיון הזה?
תשובה: החופש האמיתי, שאנשים מחפשים לעתים בצורה מוגבלת כשהם יוצאים לחופשה פיזית, הוא בראש ובראשונה עניין רגשי - פנימי. אפשר לצאת להרפתקה גדולה, לנסוע לחו"ל, להתרחק, אבל אם המחשבות והרגשות נשארים כלואים בהרגל של "אני חייב להשיג מטרות, אני חייב להתרחק מכישלונות", האדם לא באמת יצא לחופש. החופש הוא היכולת להרפות את המחויבות הקשיחה של "משנה" ולטעום את מצב "לא משנה", לפחות במידה מסוימת, או אפילו להעמיק עד התחושה שאין שום חובה כלל. זהו מצב שבו אדם חי את חייו מתוך בחירה ולא מתוך כפייה עצמית פנימית. אפשר לומר שנדרשת כאן לקיחת אחריות מסוג חדש: אחריות להבין ולהתעמק פנימה, לקחת את הזמן לראות באומץ שיש מציאות שבה לא חייבים דבר, ודווקא זה יכול להשיב רוגע ושקט רבים יותר מכל חופשה פיזית.
סיום והמלצה להעמקה
לסיכום, כל הדיון הארוך הזה מראה שחופשה אינה מסתכמת בלעזוב את מקום העבודה לזמן מה. החופש יכול להיות שחרור פנימי מכבלים רגשיים, משיפוט עצמי, ומכפיית הרצון להשיג כל הזמן. במובן העמוק, זו החופשה האמיתית שאולי אנו מבקשים - לצאת מהמירוץ המחשבתי והרגשי של טוב ורע ולהגיע למקום שבו אפשר להרגיש שלם וחופשי מבפנים, בלי קשר למה שקורה סביבנו. מי שרוצה באמת לחוות חופש, כדאי לו לבחון איך הוא יכול לשחרר את עצמו לא רק ממקום עבודה, אלא גם מ"חובות רגשיים" ומתפיסות של "חייב" ו"לא חייב". כך מגיעים לרמה חדשה של שחרור ושלווה.
תשובה: יש תפיסה נפוצה שאנשים בוחרים לצאת לחופש בגלל שהם מאמינים ששהות בחופשה עדיפה וגורמת להרגיש טוב יותר מאשר להישאר במסגרת העבודה או השגרה הרגילה. כלומר, הם חושבים שהיציאה לנופש, להפסקה, לשבירת שגרה, תספק להם הרגשה טובה יותר מאשר להישאר באותו מצב של עבודה רציפה. יש מי שמביא דוגמה לסיפור שהעבודה התחילה בעולם עת האדם הראשון קיבל תפקיד, או דרך התייחסות מטפורית לאלוהים ש"שבת" ביום השביעי - ומכאן הרעיון שאלוהים אמר "אני יוצא לחופש, המפעל הזה יכול לפעול", או "אמשיך לעבוד אחרי שאשוב מהחופש". הרעיון הזה מציג לנו תמונה שבה חופש נתפס כהפך העבודה, כאילו העבודה דורשת מאמץ או מחויבות, והחופש הוא המקום שבו אדם יוצא מכל המחויבויות, ולכאורה מרגיש משוחרר לגמרי.
שאלה: האם באמת אפשר להתנתק מהעבודה בחופשה?
תשובה: כאשר אנשים יוצאים לחופשה, הם מצפים לניתוק מהעבודה או מהטרדות היומיומיות, אך בפועל יש כמה תרחישים אפשריים:
- יש מצב שבו האדם לא מצליח להתנתק מהעבודה בכלל, ובזמן החופשה הוא ממשיך להתעסק בדברים הקשורים לעבודה, או להמשיך לחשוב עליה, אפילו אם פיזית הוא לא נמצא במקום העבודה.
- יש מצב שבו האדם ממשיך להיות מחובר לעבודה, אך במינון נמוך יותר. למשל, הוא עונה מדי פעם למיילים או לטלפונים דחופים, וכך הוא "בחופש" אך חלק ממחשבותיו או פעולותיו נשארות במקום העבודה.
- יש מצב שבמהלך החופשה האדם מנצל את הזמן כדי לתכנן כיצד יפעל כשישוב לעבודה, מתכנן את הצעדים הבאים, סוגר משימות בראש, חושב קדימה איך למנף דברים, כך שהוא כביכול לוקח חופשה מהפעולות השוטפות, אבל בפועל הוא עוסק בעבודה דרך מחשבות ותכנון.
- יש מצב שהאדם מוטרד במהלך החופשה מהחשש שמשהו בעסק לא עובד בלעדיו, בין אם מדובר בעובד שכיר שחושש שמישהו יתפוס את מקומו בזמן שהוא נופש, ובין אם מדובר בעצמאי שחושש שהעסק לא מתנהל היטב בהיעדרו.
- יש גם מצב שאדם מצליח להתנתק לגמרי. הוא שוכח מהעבודה ומהשגרה, מרגיש לרגע כאילו מעולם לא עבד, מתמכר לתחושת חופש מוחלטת, ואז עם החזרה הוא חווה "נחיתה" לא פשוטה - רגע המעבר החד מהחופש לעבודה יכול לגרום לתחושת רע חזקה אפילו יותר מבשגרה הרגילה.
תשובה: המהות של חופש אינה רק "חופש מהעבודה" הפיזית. רבים מזדהים עם העובדה שכשאומרים "עבודה", לא מתכוונים בהכרח לפעולה הפיזית או למקום העבודה הפורמלי, אלא למצב נפשי שבו אדם מרגיש שעליו להשיג דברים, לשנות את מצבו הנוכחי, לעמוד ביעדים, להיאבק כדי לייצר טוב ולהרחיק רע. בעולם הרגשי - מנטלי, "עבודה" משמעה תחושה מתמדת של "משנה" - כלומר, הנטייה לחלק כל דבר לטוב או רע, ולחוש שצריך להיאבק כדי להגיע לטוב ולהימנע מרע. כשיש "משנה", סימן שאדם עסוק בלי הפסקה בשיפוט, בשינויים, ב"אני חייב לעשות כך וכך", ב"לזה יש ערך חיובי ולזה יש ערך שלילי", ובתחושה שיש דברים שבהיעדרם ירגיש רע.
העומק של החופש הוא דווקא בלקחת חופש מהתחושה שיש הבדל מובהק וטוטלי בין טוב לרע. כלומר, אם אדם רוצה חופש אמיתי, הוא מבקש תחושה פנימית שבה לא חייבים לרדוף אחר שום דבר ולא חייבים להילחם בשום דבר. כך האדם כביכול משיג "אהבה ללא תנאים" - הוא יכול להתבונן בעצמו ולומר "אני אוהב את עצמי בכל מצב, אני מקבל את עצמי כמו שאני, הדברים בסדר גם בלי לשפר".
שאלה: איך זה קשור למצב שבו אדם ממשיך לרדוף אחר מטרות גם כשהוא 'בפגרה'?
תשובה: חשוב לזכור שבני אדם לא רק עובדים בפן הפיזי, אלא גם בפן המנטלי. אדם שרוצה להצליח בקריירה, בספורט, בזוגיות או אפילו להיות "מאושר", לכאורה עובד ברדיפה או בשאיפה לכך. כלומר, גם כאשר הוא אומר "אני יוצא לחופשה", הוא עלול למצוא את עצמו "עובד" קשה מאוד כדי ליהנות מהחופשה, להספיק את כל הדברים שרצה, או לתכנן את מהלכיו העתידיים. הוא מוטרד מכך שיהיה עליו להפיק את המירב מהזמן, והוא עדיין מרגיש דרוך וטרוד, רק שעכשיו במקום העבודה היא ה"הספק של ההנאה". כך הוא אינו באמת במצב של חופש, אלא עובד תחת כותרת אחרת.
שאלה: מהי הדוגמה של החופש האולטימטיבי וכיצד משיגים אותו?
תשובה: החופש האולטימטיבי קורה פנימה, במקום שבו אדם משוחרר לחלוטין אפילו מעצם הרצון שלו, או לפחות מהמחויבות הקשה שהוא חש. זהו אותו מצב שבו אדם חווה את עצמו כלא כבול לרעיון שעליו להשיג משהו, שעליו למצוא חן בעיני אחרים, שעליו להרוויח כסף, או עליו להימנע מכישלון. הוא לא מרגיש חוב רגשי כלפי אף מטרה. אדם כזה יכול אפילו להמשיך לפעול בעולם, אבל עשייתו באה מתוך תחושת "אין הבדל". הוא לא נתון לטרדת "האם זה טוב? האם זה רע?". הוא לא חי בשיפוט אובססיבי. אפשר להמשיל זאת למצב של חלום: כשאתה חולם, אתה בפנים לגמרי, אבל כשאתה מתעורר, אתה לגמרי חופשי ממנו. כך, אם תתעורר מהחלום, אולי תחזור אליו ותמשיך לפעול בתוכו, אך אתה כבר יודע שזה רק חלום, ולכן הוא לא ישלוט בך.
שאלה: איך מתחברים ל"אין הבדל" או ל"אינסוף" שמאפשר חופש פנימי?
תשובה: אדם ששואל את עצמו שוב ושוב "האם באמת יש הבדל בין דבר אחד לאחר? האם אני באמת חייב דבר כלשהו? מי החליט שאני חייב להצליח, חייב להיות מוערך, חייב להיות אהוב?" - כשהאדם מגיע למודעות העמוקה שתפיסת ה"חייב" איננה עובדה אלא פרשנות, הוא מגיע לשחרור מחובות. זוהי לא פעולה טכנית אלא שינוי מהותי בהבנה. במקום לייצר חוב חדש - למשל "מעכשיו אני חייב להרגיש חופשי" - האדם פשוט חווה שהכל אפשרי, הכל פתוח, ואין עליו חובה קשיחה שלעולם לא תשתחרר. ואם גם יש בו רצון לחוש חופש, הוא אינו נכנס ללחץ חדש של "חייב לחוש חופש", אלא מבין שהחופש הוא ויתור על עול המחויבות בכל הרמות, כולל המחויבות להיות תמיד בחופש.
שאלה: האם אפשר בכל זאת ליהנות מהרגשת 'לא משנה' גם בצורה חלקית?
תשובה: אפשר להסתפק גם בתחושה חלקית של "לא משנה". אם במשך יום שלם אדם מתייחס לרצונות שלו כחשובים וחובה להשיג אותם, אך מצליח לחוות במשך דקה אחת, או שעה אחת, שאולי לא באמת משנה מה הוא ישיג או מה יקרה - זו כבר הקלה. זה ממלא אותו לרגע בתחושת שלווה, כיוון שהוא לא חייב לרדוף או לפחד. חמש דקות של "אני לא צריך למצוא את עצמי, הכל בסדר איתי" הן חמש דקות של חופש. זו כבר הפוגה שמאפשרת לנשום ולהירגע.
שאלה: מה עושים עם העובדה שבכל זאת האדם נמצא בעולם וישנם טוב ורע?
תשובה: מצד אחד, בעולם החוויה היומיומית יש טוב ורע, יש שאיפה למימוש. מצד שני, החופש האמיתי אינו מתעלם מהדברים האלה, אלא ממקם אותם בהקשר רחב יותר. אם מגיעים למדרגה שבה מבינים שהכל יכול להיות גם אחרת, שהכל מתרחש כחלק מתמונה גדולה יותר, שהכל אולי חלום, או שהכל אולי בכלל כבר מושלם, אפשר לשחק את משחק הטוב והרע בלי להיתקע בתחושת אי חופש. המטפורה היא: "אלוהים פועל בעולם, אבל הוא יכול בכל רגע להפסיק. הוא לא חייב דבר." כאשר אדם חי בתחושה דומה, גם כשהוא עוסק במלאכה, הוא חופשי. מצד אחד הוא יוצר טוב ורע כדי לפעול בעולם, מצד שני הוא זוכר שבבסיס - הוא לא חייב דבר. זוהי חוויה של עשייה מתוך רוגע פנימי.
שאלה: איך קשור עניין ה'עבירות' וחובות רגשיים לרעיון החופש?
תשובה: מתואר שבמפגש עם "צדיק" (או עם רעיון רוחני גבוה), אנשים מרגישים פחות "עבירות". במובן הרגשי, "עבירה" מתפרשת כמשהו שמעמיס, חוב נפשי שאדם סוחב. ככל שיש יותר מחשבות של "אני חייב שיהיה לי כך וכך, אני חייב לא לאבד את זה, חייב להיות מוערך, חייב להתאים לציפיות", כך העומס גדל והאדם מרגיש כבדות נפשית. כאשר מסירים את החובות, או לפחות מחלישים אותן, יש תחושת הקלה עצומה, כמו להוריד תרמיל כבד. אנשים עשירים עלולים להחזיק המון "חובות" פנימיים רגשיים, כי הם מרגישים "חייבים לשמור על ההישגים" או "חייבים להמשיך לגדול". זו דוגמה לאדם שיש לו הרבה נכסים אך הוא שקוע בחובות רגשיים. החופש הוא היכולת לשחרר את התחושה של "מחויבות בכל מחיר" ולהגיד "אולי אני לא באמת חייב?" ולראות, ברמת החוויה, שאפשר להקל על עצמנו.
שאלה: האם לא נוצר חוב חדש - 'להיות חופשי'?
תשובה: כן, אם אדם אומר "מהיום אני אחשוב שאני לא חייב דבר", הוא מיד עלול להיכנס לחובה חדשה, סוג של נטל: "חייב לא להיות חייב". אך המהות של החופש היא שחרור אמיתי, לא החלפת חובה אחת באחרת. זוהי גישה מעמיקה יותר, שלפיה גם "אני רוצה לא להיות חייב" זה עוד רצון, וכדאי לשחרר גם ממנו. כך שהאידיאל הוא שהשחרור יגיע בצורה טבעית, מתוך תובנה והעמקה ולא בכוח, כדי שלא יווצר חוב רגשי חדש.
שאלה: מה לגבי חופש 'יחסי' מול חופש 'מוחלט'?
תשובה: לפעמים מתואר חופש יחסי, שבו אדם מתרגל לעבור ממצב של "כן משנה" למצב של "לא משנה" כדי לקחת פסק זמן פנימי. למשל, הוא עובד שעות ארוכות וחרד לגבי תוצאות, ואז מצליח להגיד לעצמו: "בוא אקדיש זמן מה לחשוב שהכל חלום, שאין באמת הבדל, שהכל בסדר כבר עכשיו". אם הוא באמת מצליח להרגיש זאת, ולו לזמן קצר, הוא חווה הקלה. חופש שכזה משחרר את האדם מנטלית, גם אם לא לצמיתות, ומאפשר לו "מנוחת נפש" טובה יותר מכל חופשה פיזית.
עם זאת, ישנו גם רובד יותר עמוק של חופש מוחלט שבו האדם לא רק בוחר לפעמים לזוז לפרספקטיבה של "לא משנה", אלא ממש חווה באופן תמידי שהדברים לא באמת כובלים אותו, כי הוא מבין עמוק בפנים שאפשר גם אחרת, שהעולם הזה, על הטוב והרע שבו, הוא בחזקת "חלום". אז לא רק שאין צורך להיאחז ברעיון של "אני בסדר" או "אני טוב איך שאני", אלא שהאדם חווה שכל הרעיונות הם אפשריים, ושום דבר אינו חובה נוקשה.
שאלה: מה הבעיה לצאת לחופש פיזי ולנסות להפסיק לזמן מה את כל המחשבות?
תשובה: מי שרק יוצא לחופש פיזי, אבל המחשבות שלו רצות סביב "האם אני עלול לאבד את העבודה", "מה יהיה עם התפקיד שלי", "איך אקדם את העסק", "איך אמקסם את ההנאה שלי עכשיו?" בעצם לא באמת יצא לחופשה מהכבלים הפנימיים. הוא רק החליף מקום גאוגרפי. החופש האמיתי הוא לשחרר מבפנים, כך שגם בזמן השהות במקום אחר - אין תחושת חובה, אין לחץ, אין פאניקה מחשש שמשהו ישתבש. זהו חופש רגשי עמוק, שלא תלוי בכך שמקום העבודה פיזית רחוק ממך.
שאלה: אז כיצד אדם מיישם בפועל את הרעיון של החופש הפנימי?
תשובה: ראשית, צריך להחליט שמעוניינים בכך. לפעמים יש אנשים שאומרים שהם רוצים חופש אמיתי, אבל בפועל הם לא מוכנים להתמודד עם השאלה "האם אני באמת חייב להיות מי שאני? האם אני באמת חייב שיאהבו אותי? האם אני חייב להימנע מכל כישלון?". יש פחד מלשאול את השאלות האלו לעומק, כי הן מערערות על נחות ומוכר. אך אדם שמוכן להתבונן פנימה, לשאול "מי אמר ש... ?", "האם באמת חובה שיהיה X?", "האם באמת יש הבדל מוחלט בין טוב לרע?" - הוא ימצא שהאחיזה במושג "חייב" נחלשת, ומתוך כך יתחיל לחוות חופש נפשי.
שנית, אפשר לתרגל באופן יזום מצב תודעתי של "zoom out": לעצור לרגע, להתבונן במצב כמו חלום, לזכור שהכל ארעי ושאולי גם ההבדלים עצמם אינם מהותיים כפי שנדמה. כך רוכשים ניסיון "ביציאה מהחלום", ולאט לאט אפשר לחזור ל"חלום" מתוך יותר שקט ויותר רגיעה. אדם יכול ללמוד מגוון פרספקטיבות שכולן מזכירות לו שהוא לא באמת חייב, כגון: "בסוף תמיד יהיה חיסרון", "אולי הכל מושלם תמיד", "אולי אני הבורא של המציאות", "אולי הכל קורה מעצמו" - כל פרספקטיבה כזאת מושכת אותו לנקודת מבט אחרת שבה הוא מרגיש קל יותר.
שאלה: האם אפשר לחוות חופש מלא תוך כדי עשייה?
תשובה: ברמה הרעיונית, כן. אפשר לקום בבוקר לעבודה, אבל להיות בתוך תחושת חופש פנימית. במשל של "אלוהים" - יש לאלוהים כביכול "עבודה" תמידית, כי הוא בורא את העולם ומשגיח עליו בכל רגע, אבל הוא לא מרגיש מחויב או כבול לעולם. הוא יכול לבחור להפסיק ברגע אחד, כי אין לו באמת חובה. אדם שמאמץ גישה כזו יכול להיכנס לעשייה יום - יומית תוך ידיעה שהכל בסדר ואינו תלוי בו באופן מחייב. הוא בוחר, רוצה, עושה - אבל מתוך חופש פנימי. זה כמובן מצב מורכב, כי במציאות שלנו כן חווים טוב ורע, כן מאמינים שצריך להרוויח כסף, צריך להתפרנס וצריך לאכול, אבל לצד זה אפשר להחזיק בעומק תחושה שאנחנו תמיד גם חופשיים.
שאלה: איך נפטרים מהחשש "לא טוב לי להרגיש רע"?
תשובה: אם אדם היה אומר לעצמו, "אולי זה לא באמת רע להרגיש רע. אולי זה בסדר שאני מרגיש רע", הוא מנטרל את ההנחה הראשונית ש"להרגיש רע" זה בהכרח דבר שלילי שחייבים לברוח ממנו. הוא כאילו מאפסן בצד את החובה "להימנע מרע" ורואה בכך עוד שלב בשחרור. אם "להרגיש רע" כבר לא חובה להימנע ממנו, אז החופש רק גדל, כי אין עוד לחץ להרגיש טוב.
שאלה: מה המסקנה המרכזית ומה אפשר לקחת מכל הדיון הזה?
תשובה: החופש האמיתי, שאנשים מחפשים לעתים בצורה מוגבלת כשהם יוצאים לחופשה פיזית, הוא בראש ובראשונה עניין רגשי - פנימי. אפשר לצאת להרפתקה גדולה, לנסוע לחו"ל, להתרחק, אבל אם המחשבות והרגשות נשארים כלואים בהרגל של "אני חייב להשיג מטרות, אני חייב להתרחק מכישלונות", האדם לא באמת יצא לחופש. החופש הוא היכולת להרפות את המחויבות הקשיחה של "משנה" ולטעום את מצב "לא משנה", לפחות במידה מסוימת, או אפילו להעמיק עד התחושה שאין שום חובה כלל. זהו מצב שבו אדם חי את חייו מתוך בחירה ולא מתוך כפייה עצמית פנימית. אפשר לומר שנדרשת כאן לקיחת אחריות מסוג חדש: אחריות להבין ולהתעמק פנימה, לקחת את הזמן לראות באומץ שיש מציאות שבה לא חייבים דבר, ודווקא זה יכול להשיב רוגע ושקט רבים יותר מכל חופשה פיזית.
סיום והמלצה להעמקה
לסיכום, כל הדיון הארוך הזה מראה שחופשה אינה מסתכמת בלעזוב את מקום העבודה לזמן מה. החופש יכול להיות שחרור פנימי מכבלים רגשיים, משיפוט עצמי, ומכפיית הרצון להשיג כל הזמן. במובן העמוק, זו החופשה האמיתית שאולי אנו מבקשים - לצאת מהמירוץ המחשבתי והרגשי של טוב ורע ולהגיע למקום שבו אפשר להרגיש שלם וחופשי מבפנים, בלי קשר למה שקורה סביבנו. מי שרוצה באמת לחוות חופש, כדאי לו לבחון איך הוא יכול לשחרר את עצמו לא רק ממקום עבודה, אלא גם מ"חובות רגשיים" ומתפיסות של "חייב" ו"לא חייב". כך מגיעים לרמה חדשה של שחרור ושלווה.
- חופש פנימי
- התחברות לרגש של לא משנה
- התמודדות עם פחדים ורצונות
- איך להגיע לשלווה רגשית
- נושאים מתקדמים בהבנת הרצון והבחירה
עכשיו בואו נדבר על חופשות למה אנשים יוצאים לחופש מה ההיגיון בזה כי הם חושבים שלצאת לחופש יעשה להם יותר טוב מאשר לא לצאת לחופש עד כאן זה נכון, עכשיו מה המהות של החופש מה אנשים עושים בחופש מה המהות של חופש חופש מ...?
ש: מעבודה.
אליעד: מעבודה נכון אלוהים שבת יצא לחופש ביום השביעי נכון יפה יצא לחופש נתן למפעל לעבוד אמר אמשיך לעבוד אני בחופש עכשיו עד יום ראשון חוזר חזרה.
ש: כל המפעל שלו.
אליעד: לא משנה סתם כדימוי זאת אומרת חופש פירושו ההפך של עבודה נכון עכשיו השאלה היא מה האמת, מה האמת אז מה אנשים עושים בחופש מנסים להתנתק מהעבודה נכון ואז נניח.
ש: השאלה מה הם עושים.
אליעד: אז יש כמה אפשרויות אפשרות אחת שהם לא מצליחים להתנתק מהעבודה ואז גם בחופשה הם עובדים אותו דבר אפשרות נוספת שבחופשה הם עדיין עוסקים קצת בענייני עבודה במינונים שונים, אפשרות נוספת שכל החופשה הם מתכננים מה לעשות כשהם יחזרו לעבודה הם כאילו לקחו חופש לא כדי לנוח אלא כדי לתכנן מה לעשות כשהם חוזרים לעבודה כאילו זה חופש מהפעולות השותפות אבל הם עובדים בלתכנן את ההמשך ואפשרות נוספת שבחופשה הם מוטרדים אולי העבודה לא עובדת כמו שצריך.
אם זה שכיר נגיד הוא אומר "אולי עכשיו שאני לא שם אולי מישהו לוקח לי את המקום ואולי קורה ככה וככה" אם זה עצמאי הוא אומר "עכשיו בגלל שאני לא עובד אולי העסק יפול אולי העובדים לא עובדים טוב" ועוד איזה סיפור ויש מצב שגם בן אדם מצליח לצאת לחופש לגמרי שכח את העבודה לגמרי הוא בכלל שהוא עבד אי פעם ואז מה קורה כשהוא חוזר לכדור הארץ "איפה איך חזרתי עכשיו הכל בום תחזור לעבודה" ואז הוא הרבה פעמים מרגיש יותר רע מאשר קודם, זאת אומרת בגלל שהוא פתאום חזר מהחופש לעבודה עכשיו הוא עוד יותר רע.
עכשיו השאלה היא מה האמת אז מה האמת האמת היא שחופשה זה מהעבודה אבל עבודה זה לאו דווקא במובן הפיזי של עבודה החופשה המהות של חופשה זה לקחת חופש מהתחושה של טוב ורע של משנה כשבן אדם עובד במקום עבודה הוא כל היום בתחושה של משנה "אני צריך לעשות את זה ואני צריך לעשות את זה אם זה טוב זה זה, אם זה ככה זה רע אם זה זה טוב" כל הזמן משנה "צריך יש אין, אין יש צריך לא צריך" כל הזמן, החופש המהות שלו זה אין הבדל "תקשיב לא משנה אתה יכול לנוח אתה טוב איך שאתה" המהות של החופש זה אהבה בלי תנאים "אני יכול לאהוב את עצמי איך שאני".
עכשיו החופש הוא לאו דווקא מהעבודה הפיזית החופש הוא גם מהעבודה המנטלית כי אם אתה רוצה להצליח בחיים אתה גם כן כל הזמן עובד אתה עובד בלהצליח בחיים אם אתה רוצה להיות מאושר אז אתה עובד בלהיות מאושר אם אתה רוצה זוגיות אתה עובד בלמצוא זוגיות, אתה עובד בלקבל כבוד אתה עובד בזה שיאהבו אותך אתה עובד במשהו כל הזמן אתה עובד לא תמיד במקום עבודה אתה עובד בליהנות למה אתה יוצא לחופש "טוב עכשיו אני צריך להספיק כמה שיותר דברים" אז אתה עובד בלהספיק כמה שיותר דברים אתה לא נח אתה עובד כל הזמן עובד ועובד "צריך להספיק צריך להגיע צריך פה צריך שם".
החופש האולטימטיבי זה בתוכך אם אתה מצליח להגיע למקום שאתה עצמך חופשי מהרצונות שלך שאתה יכול לראות את כל הרצונות מבחוץ שאתה יכול את כל הרצונות להגיד "וואלה לא משנה", מה זה משנה נגיד שבן אדם מצליח להגיע לתחושה שהוא מקבל את עצמו איך שהוא שהוא אוהב את עצמו איך שהוא שהוא לא צריך לשנות שום דבר שהמציאות מושלמת איך שהיא, חופש בעומק שלו זה כמו נגיד שאתה מתעורר בחלום יש לך איזה חלום אתה מתעורר עכשיו אתה חופשי לגמרי מהחלום עכשיו אתה יכול לחזור לחלום אבל החלום אין לו שום משמעות עבורך כשאתה ער אין משמעות לחלום, עכשיו אתה יכול לחזור לחלום יכול לחזור לישון אבל יצאת לחופש התעוררת מהחלום. עכשיו איך בן אדם משיג את החופש.
ש: החלום זה כאילו העבודה?
אליעד: החלום זה המשנה החוויה של המשנה עכשיו איך בן אדם משיג את החופש על ידי שהוא מחזק בתוכו, איפה יש את החופש במקום של האין גבול באינסוף במהות מה זה אומר לנו כשבן אדם מתחבר פנימה "האם באמת זה משנה האם באמת אני חייב האם באמת אני צריך, האם באמת אני חייב להצליח האם באמת זה האם באמת ובאמת, מי החליט את זה מי אמר שיש הבדל מי אמר שזה משנה" בן אדם שעושה את זה זה מה שמוציא אותו לחופש חוץ מזה אין מצב לצאת לחופש אתה תמיד תקוע בתוך עבודה כלשהי החופש הוא בסוף פנימי שקט נפשי אמיתי החופש הוא פנימי בתוכך כשאתה מצליח להשתחרר רגשית מהעומס של "אני חייב משהו אני חייב להצליח חייב זה וחייב זה" כל הזמן חייב חובות.
עכשיו רבי נחמן אמר כשבן אדם מתקרב לצדיק אוטומטית נהיה לו יותר קל למה כי הוא אומר יש לבן אדם הרבה עבירות והעבירות מכבידות על הבן אדם יש לו איזה כמו משא כזה שאתה סוחב אותו אתה בא לצדיק אתה נהיה יותר צדיק יש לך פחות עבירות יש לך פחות משא לסחוב, עכשיו מה זה המשא המשא זה החובות שלך עכשיו חובות זה לא חובות בבנק חובות זה כמה דברים אתה חושב שאתה חייב "אני חייב להצליח אני חייב להיות בריא אני חייב שיאהבו אותי אני חייב להיות זה" כל מיני חובות יש לך חובות הרצונות שלך זה החובות שלך.
עכשיו יש אנשים שיש להם הרבה כסף אבל הם שקועים בחובות שקועים בחובות רגשיים "אני חייב שיכבדו אותי אני חייב לא לאבד את הכסף אני חייב שזה יצליח" יש לו מלא חובות המון חובות והשיטה מה שאני מלמד פה מה היא אומרת להפוך את המחויב לאפשרי "אתה לא חייב ואתה לא חייב מי אמר שאתה חייב אולי אתה לא חייב" תשחרר אותך מהחובות שיטת שחרור חובות אבל ולכן בעיקרון אם אתה לומד את מה שאני מסביר פה אתה יוצא לחופשי אבל שימו לב לחידוד אם בן אדם אומר "אין בעיה מעכשיו אני אגיד לעצמי שאני לא חייב" אז יש לו חוב חדש "אז אני חייב לא להיות חייב אז מעכשיו אני חייב להרגיש חופשי אני חייב לא להיות חייב, אני חייב לאהוב את עצמי אני חייב זה ואני חייב זה" זה עוד פעם הוא נכנס לחוב אחר כי אני לא מסביר לך שהכל חייב להיות אפשרי הכל יכול להיות אפשרי.
עכשיו ולכן גם פה יש שני סוגים אז קודם כל ברמה הפשוטה בן אדם שיעבור מחוויה של משנה לחוויה של לא משנה יצא לחופש באופן יחסי אם כל היום אתה אומר "זה משנה כמה כסף יהיה לי" ואתה מסוגל שעה ביום להרגיש "לא אכפת לי כמה כסף יהיה לי" דקה ביום להרגיש את זה אתה זה גם מנוחה זה חופשה יותר טובה מכל החופשות שתעשה אי פעם באופן יחסי לרצון, זאת אומרת אם יש לך רצון שאומר "אני חייב למצוא את עצמי" נגיד ואז אתה מסוגל חמש דקות ביום להיות בתחושה "אני לא צריך למצוא את עצמי אני טוב איך שאני" זה החופש האולטימטיבי לרצון הספציפי של "אני חייב למצוא את עצמי".
אבל זה לא מספיק עמוק כי קודם כל זה טוב זה מושלם אבל יש יותר מזה למה כי אם אתה אומר "אני עכשיו טוב איך שאני" זה גם כן לא חופש כי אז אתה מנסה להיאחז בזה אתה עכשיו "רגע מי אמר שאני טוב איך שאני" אתה גם מנסה להיאחז במשהו החופש היותר פנימי זה המקום של "אני לא יודע", אתה צריך להגיע למצב שכשהמוח יגיד לך "אתה צריך להצליח" תגיד לו "לא יודע אולי כן אולי לא אולי יש הבדל אולי אין הבדל לא יודע" עכשיו והלא יודע הזה זה משהו שקורה מעצמו זה לא משהו שאתה מנסה להיאחז בו זאת תוצאה, החופש הוא אמור לבוא מעצמו כי אם הוא לא בא מעצמו אז אתה לא חופשי מהרצון להיות חופשי ואז אתה משועבד לרצון להיות חופשי.
אבל לא משנה זה עוד איזה מורכבויות ואם אנחנו רוצים להיכנס לזה עוד יותר אבל לעומק בעולם אידיאלי אתה אמור להיות בחופש תוך כדי שאתה עובד אלוהים לדוגמה כמטאפורה הוא עושה הוא עושה הרבה דברים אבל בעצם הוא חופשי הוא לא חייב כלום הוא יכול בשנייה לבטל הכל, זאת אומרת שבעולם אידיאלי אתה אמור לקום בבוקר לעבודה מתוך חופש אתה אמור לחשוב שהחיים מושלמים ומתוך זה לעשות את הפעולות ואם החיים מושלמים ואתה עושה את הפעולות אז אתה תמיד בחופש באופן יחסי כי עדיין גם שם יש לך טוב ורע כי מתוך חופש מוחלט עדיין אתה מציב לעצמך טוב ורע ואז באופן יחסי אין לך חופש ואז אתה כן יכול לרצות לצאת לחופש אבל הכל בתוך תחושה של שלמות.
עכשיו אם בן אדם נגיד היה אומר לעצמו "מי אמר שזה רע שאני מרגיש רע אז אולי זה בסדר להרגיש רע" לדוגמה אז הוא בעצם הפך להיות חופשי לגמרי לצורך העניין, המהות של מה שאני אומר זה שחופש זה תהליך רגשי זה לא תהליך פיזי חופש זה לא תהליך של "אני אסע להודו אני אעשה את זה ואעשה את זה" זה לא "אקח חופשה אני לא אעבוד אני אנוח בשבת" זאת לא המהות של חופש למה קודם כל כי המחשבות הרבה פעמים ממשיכות לרוץ ואתה תמשיך לחשוב על העבודה ואתה תפחד מה יקרה אם לא מה יקרה אם כן וגם כי אתה לא חופשי מהרצונות שלך הרצונות שלך ממשיכים לרדוף אותך.
חופש אמיתי זה תהליך פנימי בתוכך שאתה צריך לקחת אחריות ועכשיו אני כן אנסח את זה בצורה של שיעבוד אתה צריך להחליט "אני רוצה להיות חופשי" ולמצוא דרך להשתחרר מהמחויבים שלך להגיד "איך אני מוצא דרך להיות מסוגל להרגיש שאני לא חייב", שתבינו אם בן אדם נגיד במשך יום עבודה אם היה לו בכיס כמטאפורה אם היה לו בכיס אפשרות לחשוב שזה משנה ואפשרות לחשוב שזה לא משנה ואז הוא אומר "אוקי עכשיו אני בוחר לחשוב שזה משנה" ואז הוא יכול ממש באופן יזום להגיד "אין בעיה עכשיו אני רוצה לחשוב שזה לא משנה ככה אני רוצה לחשוב שזה לא משנה" ובאמת להרגיש שזה לא משנה להתחבר בתוכך למקום שזה לא משנה לראות את הכל מבחוץ לזכור שאתה בתוך חלום להבין שזה רק חלום להבין שבסוף תמיד יש חיסרון להבין שהכל זה כרצונך להבין שהכל זה לא כרצונך כל הפרספקטיבות האלו יש הרבה חופשות.
מה זאת אומרת הרבה סוגי חופשות יש זחלים שכשאתה חושב עליהם הם מוציאים אותך לחופש נגיד החופש שאומר תמיד יש חיסרון זה חופש כי אם אתה זוכר שתמיד יש חיסרון אין לך לאיפה להתקדם, החופש שאומר זה תמיד הכל מושלם זה גם סוג של חופש החופש שאומר אני אלוהים אני בכלל עושה את הכל זה גם סוג של חופש החופש שאומר אני כלום הכל קורה מעצמו גם זה סוג של חופש, חופש שאומר אין לי בחירה חופשית זה חופש יש לי בחירה על הכל זה חופש יש המון פרספקטיבות שאם אתה חושב עליהם אתה יכול לצאת לחופשי.
עכשיו הרעיון אפילו אם אתה נזכר בזה אתה כאילו כזה עושה zoom out רואה הכל מבחוץ עכשיו אתה רוצה לחזור תחזור אבל יצאת לחופש נרגעת חופש פנימי לא חופש של נסעתי לאיפשהו ואז המוח שלך ממשיך לרוץ. הבנו את הסיפור הבנו?
ש: מעבודה.
אליעד: מעבודה נכון אלוהים שבת יצא לחופש ביום השביעי נכון יפה יצא לחופש נתן למפעל לעבוד אמר אמשיך לעבוד אני בחופש עכשיו עד יום ראשון חוזר חזרה.
ש: כל המפעל שלו.
אליעד: לא משנה סתם כדימוי זאת אומרת חופש פירושו ההפך של עבודה נכון עכשיו השאלה היא מה האמת, מה האמת אז מה אנשים עושים בחופש מנסים להתנתק מהעבודה נכון ואז נניח.
ש: השאלה מה הם עושים.
אליעד: אז יש כמה אפשרויות אפשרות אחת שהם לא מצליחים להתנתק מהעבודה ואז גם בחופשה הם עובדים אותו דבר אפשרות נוספת שבחופשה הם עדיין עוסקים קצת בענייני עבודה במינונים שונים, אפשרות נוספת שכל החופשה הם מתכננים מה לעשות כשהם יחזרו לעבודה הם כאילו לקחו חופש לא כדי לנוח אלא כדי לתכנן מה לעשות כשהם חוזרים לעבודה כאילו זה חופש מהפעולות השותפות אבל הם עובדים בלתכנן את ההמשך ואפשרות נוספת שבחופשה הם מוטרדים אולי העבודה לא עובדת כמו שצריך.
אם זה שכיר נגיד הוא אומר "אולי עכשיו שאני לא שם אולי מישהו לוקח לי את המקום ואולי קורה ככה וככה" אם זה עצמאי הוא אומר "עכשיו בגלל שאני לא עובד אולי העסק יפול אולי העובדים לא עובדים טוב" ועוד איזה סיפור ויש מצב שגם בן אדם מצליח לצאת לחופש לגמרי שכח את העבודה לגמרי הוא בכלל שהוא עבד אי פעם ואז מה קורה כשהוא חוזר לכדור הארץ "איפה איך חזרתי עכשיו הכל בום תחזור לעבודה" ואז הוא הרבה פעמים מרגיש יותר רע מאשר קודם, זאת אומרת בגלל שהוא פתאום חזר מהחופש לעבודה עכשיו הוא עוד יותר רע.
עכשיו השאלה היא מה האמת אז מה האמת האמת היא שחופשה זה מהעבודה אבל עבודה זה לאו דווקא במובן הפיזי של עבודה החופשה המהות של חופשה זה לקחת חופש מהתחושה של טוב ורע של משנה כשבן אדם עובד במקום עבודה הוא כל היום בתחושה של משנה "אני צריך לעשות את זה ואני צריך לעשות את זה אם זה טוב זה זה, אם זה ככה זה רע אם זה זה טוב" כל הזמן משנה "צריך יש אין, אין יש צריך לא צריך" כל הזמן, החופש המהות שלו זה אין הבדל "תקשיב לא משנה אתה יכול לנוח אתה טוב איך שאתה" המהות של החופש זה אהבה בלי תנאים "אני יכול לאהוב את עצמי איך שאני".
עכשיו החופש הוא לאו דווקא מהעבודה הפיזית החופש הוא גם מהעבודה המנטלית כי אם אתה רוצה להצליח בחיים אתה גם כן כל הזמן עובד אתה עובד בלהצליח בחיים אם אתה רוצה להיות מאושר אז אתה עובד בלהיות מאושר אם אתה רוצה זוגיות אתה עובד בלמצוא זוגיות, אתה עובד בלקבל כבוד אתה עובד בזה שיאהבו אותך אתה עובד במשהו כל הזמן אתה עובד לא תמיד במקום עבודה אתה עובד בליהנות למה אתה יוצא לחופש "טוב עכשיו אני צריך להספיק כמה שיותר דברים" אז אתה עובד בלהספיק כמה שיותר דברים אתה לא נח אתה עובד כל הזמן עובד ועובד "צריך להספיק צריך להגיע צריך פה צריך שם".
החופש האולטימטיבי זה בתוכך אם אתה מצליח להגיע למקום שאתה עצמך חופשי מהרצונות שלך שאתה יכול לראות את כל הרצונות מבחוץ שאתה יכול את כל הרצונות להגיד "וואלה לא משנה", מה זה משנה נגיד שבן אדם מצליח להגיע לתחושה שהוא מקבל את עצמו איך שהוא שהוא אוהב את עצמו איך שהוא שהוא לא צריך לשנות שום דבר שהמציאות מושלמת איך שהיא, חופש בעומק שלו זה כמו נגיד שאתה מתעורר בחלום יש לך איזה חלום אתה מתעורר עכשיו אתה חופשי לגמרי מהחלום עכשיו אתה יכול לחזור לחלום אבל החלום אין לו שום משמעות עבורך כשאתה ער אין משמעות לחלום, עכשיו אתה יכול לחזור לחלום יכול לחזור לישון אבל יצאת לחופש התעוררת מהחלום. עכשיו איך בן אדם משיג את החופש.
ש: החלום זה כאילו העבודה?
אליעד: החלום זה המשנה החוויה של המשנה עכשיו איך בן אדם משיג את החופש על ידי שהוא מחזק בתוכו, איפה יש את החופש במקום של האין גבול באינסוף במהות מה זה אומר לנו כשבן אדם מתחבר פנימה "האם באמת זה משנה האם באמת אני חייב האם באמת אני צריך, האם באמת אני חייב להצליח האם באמת זה האם באמת ובאמת, מי החליט את זה מי אמר שיש הבדל מי אמר שזה משנה" בן אדם שעושה את זה זה מה שמוציא אותו לחופש חוץ מזה אין מצב לצאת לחופש אתה תמיד תקוע בתוך עבודה כלשהי החופש הוא בסוף פנימי שקט נפשי אמיתי החופש הוא פנימי בתוכך כשאתה מצליח להשתחרר רגשית מהעומס של "אני חייב משהו אני חייב להצליח חייב זה וחייב זה" כל הזמן חייב חובות.
עכשיו רבי נחמן אמר כשבן אדם מתקרב לצדיק אוטומטית נהיה לו יותר קל למה כי הוא אומר יש לבן אדם הרבה עבירות והעבירות מכבידות על הבן אדם יש לו איזה כמו משא כזה שאתה סוחב אותו אתה בא לצדיק אתה נהיה יותר צדיק יש לך פחות עבירות יש לך פחות משא לסחוב, עכשיו מה זה המשא המשא זה החובות שלך עכשיו חובות זה לא חובות בבנק חובות זה כמה דברים אתה חושב שאתה חייב "אני חייב להצליח אני חייב להיות בריא אני חייב שיאהבו אותי אני חייב להיות זה" כל מיני חובות יש לך חובות הרצונות שלך זה החובות שלך.
עכשיו יש אנשים שיש להם הרבה כסף אבל הם שקועים בחובות שקועים בחובות רגשיים "אני חייב שיכבדו אותי אני חייב לא לאבד את הכסף אני חייב שזה יצליח" יש לו מלא חובות המון חובות והשיטה מה שאני מלמד פה מה היא אומרת להפוך את המחויב לאפשרי "אתה לא חייב ואתה לא חייב מי אמר שאתה חייב אולי אתה לא חייב" תשחרר אותך מהחובות שיטת שחרור חובות אבל ולכן בעיקרון אם אתה לומד את מה שאני מסביר פה אתה יוצא לחופשי אבל שימו לב לחידוד אם בן אדם אומר "אין בעיה מעכשיו אני אגיד לעצמי שאני לא חייב" אז יש לו חוב חדש "אז אני חייב לא להיות חייב אז מעכשיו אני חייב להרגיש חופשי אני חייב לא להיות חייב, אני חייב לאהוב את עצמי אני חייב זה ואני חייב זה" זה עוד פעם הוא נכנס לחוב אחר כי אני לא מסביר לך שהכל חייב להיות אפשרי הכל יכול להיות אפשרי.
עכשיו ולכן גם פה יש שני סוגים אז קודם כל ברמה הפשוטה בן אדם שיעבור מחוויה של משנה לחוויה של לא משנה יצא לחופש באופן יחסי אם כל היום אתה אומר "זה משנה כמה כסף יהיה לי" ואתה מסוגל שעה ביום להרגיש "לא אכפת לי כמה כסף יהיה לי" דקה ביום להרגיש את זה אתה זה גם מנוחה זה חופשה יותר טובה מכל החופשות שתעשה אי פעם באופן יחסי לרצון, זאת אומרת אם יש לך רצון שאומר "אני חייב למצוא את עצמי" נגיד ואז אתה מסוגל חמש דקות ביום להיות בתחושה "אני לא צריך למצוא את עצמי אני טוב איך שאני" זה החופש האולטימטיבי לרצון הספציפי של "אני חייב למצוא את עצמי".
אבל זה לא מספיק עמוק כי קודם כל זה טוב זה מושלם אבל יש יותר מזה למה כי אם אתה אומר "אני עכשיו טוב איך שאני" זה גם כן לא חופש כי אז אתה מנסה להיאחז בזה אתה עכשיו "רגע מי אמר שאני טוב איך שאני" אתה גם מנסה להיאחז במשהו החופש היותר פנימי זה המקום של "אני לא יודע", אתה צריך להגיע למצב שכשהמוח יגיד לך "אתה צריך להצליח" תגיד לו "לא יודע אולי כן אולי לא אולי יש הבדל אולי אין הבדל לא יודע" עכשיו והלא יודע הזה זה משהו שקורה מעצמו זה לא משהו שאתה מנסה להיאחז בו זאת תוצאה, החופש הוא אמור לבוא מעצמו כי אם הוא לא בא מעצמו אז אתה לא חופשי מהרצון להיות חופשי ואז אתה משועבד לרצון להיות חופשי.
אבל לא משנה זה עוד איזה מורכבויות ואם אנחנו רוצים להיכנס לזה עוד יותר אבל לעומק בעולם אידיאלי אתה אמור להיות בחופש תוך כדי שאתה עובד אלוהים לדוגמה כמטאפורה הוא עושה הוא עושה הרבה דברים אבל בעצם הוא חופשי הוא לא חייב כלום הוא יכול בשנייה לבטל הכל, זאת אומרת שבעולם אידיאלי אתה אמור לקום בבוקר לעבודה מתוך חופש אתה אמור לחשוב שהחיים מושלמים ומתוך זה לעשות את הפעולות ואם החיים מושלמים ואתה עושה את הפעולות אז אתה תמיד בחופש באופן יחסי כי עדיין גם שם יש לך טוב ורע כי מתוך חופש מוחלט עדיין אתה מציב לעצמך טוב ורע ואז באופן יחסי אין לך חופש ואז אתה כן יכול לרצות לצאת לחופש אבל הכל בתוך תחושה של שלמות.
עכשיו אם בן אדם נגיד היה אומר לעצמו "מי אמר שזה רע שאני מרגיש רע אז אולי זה בסדר להרגיש רע" לדוגמה אז הוא בעצם הפך להיות חופשי לגמרי לצורך העניין, המהות של מה שאני אומר זה שחופש זה תהליך רגשי זה לא תהליך פיזי חופש זה לא תהליך של "אני אסע להודו אני אעשה את זה ואעשה את זה" זה לא "אקח חופשה אני לא אעבוד אני אנוח בשבת" זאת לא המהות של חופש למה קודם כל כי המחשבות הרבה פעמים ממשיכות לרוץ ואתה תמשיך לחשוב על העבודה ואתה תפחד מה יקרה אם לא מה יקרה אם כן וגם כי אתה לא חופשי מהרצונות שלך הרצונות שלך ממשיכים לרדוף אותך.
חופש אמיתי זה תהליך פנימי בתוכך שאתה צריך לקחת אחריות ועכשיו אני כן אנסח את זה בצורה של שיעבוד אתה צריך להחליט "אני רוצה להיות חופשי" ולמצוא דרך להשתחרר מהמחויבים שלך להגיד "איך אני מוצא דרך להיות מסוגל להרגיש שאני לא חייב", שתבינו אם בן אדם נגיד במשך יום עבודה אם היה לו בכיס כמטאפורה אם היה לו בכיס אפשרות לחשוב שזה משנה ואפשרות לחשוב שזה לא משנה ואז הוא אומר "אוקי עכשיו אני בוחר לחשוב שזה משנה" ואז הוא יכול ממש באופן יזום להגיד "אין בעיה עכשיו אני רוצה לחשוב שזה לא משנה ככה אני רוצה לחשוב שזה לא משנה" ובאמת להרגיש שזה לא משנה להתחבר בתוכך למקום שזה לא משנה לראות את הכל מבחוץ לזכור שאתה בתוך חלום להבין שזה רק חלום להבין שבסוף תמיד יש חיסרון להבין שהכל זה כרצונך להבין שהכל זה לא כרצונך כל הפרספקטיבות האלו יש הרבה חופשות.
מה זאת אומרת הרבה סוגי חופשות יש זחלים שכשאתה חושב עליהם הם מוציאים אותך לחופש נגיד החופש שאומר תמיד יש חיסרון זה חופש כי אם אתה זוכר שתמיד יש חיסרון אין לך לאיפה להתקדם, החופש שאומר זה תמיד הכל מושלם זה גם סוג של חופש החופש שאומר אני אלוהים אני בכלל עושה את הכל זה גם סוג של חופש החופש שאומר אני כלום הכל קורה מעצמו גם זה סוג של חופש, חופש שאומר אין לי בחירה חופשית זה חופש יש לי בחירה על הכל זה חופש יש המון פרספקטיבות שאם אתה חושב עליהם אתה יכול לצאת לחופשי.
עכשיו הרעיון אפילו אם אתה נזכר בזה אתה כאילו כזה עושה zoom out רואה הכל מבחוץ עכשיו אתה רוצה לחזור תחזור אבל יצאת לחופש נרגעת חופש פנימי לא חופש של נסעתי לאיפשהו ואז המוח שלך ממשיך לרוץ. הבנו את הסיפור הבנו?