מהם שני סוגי ה"לא יודע" ואיך הם משפיעים על החיים שלך?

יש שני סוגים של "לא יודע", וההבנה של ההבדל ביניהם היא קריטית לשיפור איכות החיים ולהפחתת הסבל הרגשי והמחשבתי. אליעד כהן מסביר לעומק את שני הסוגים, תוך מתן דוגמאות מפורטות שמטרתן להמחיש כיצד אפשר להתחבר למצב של "לא יודע" באופן שמשחרר את האדם מהסבל שנובע מידיעות מוטעות או מהנחות יסוד מגבילות.

מהיכן מגיע הרצון וכיצד הוא קשור לידיעה?

כל רצון שאדם מרגיש קשור לידיעה מסוימת שיש לו. למשל, אדם שרוצה להיות בריא ולא רוצה להיות חולה, רוצה זאת משום שהוא יודע או מניח מראש שבריאות עדיפה על חולי. ידיעה זו יוצרת מצב שאם הוא בריא - טוב לו, אך אם הוא חולה - רע לו. כלומר, כל ידיעה כזו מייצרת עבור האדם מציאות של טוב ורע, ובכך מגבילה אותו.

לדוגמה, אם האדם יודע שהוא רוצה להרגיש טוב ויודע שהוא חולה, אז הוא בהכרח יסבול, משום שהוא השווה את המציאות לרצון שלו וגילה שהיא לא תואמת. אך אם הוא לא היה יודע שהוא רוצה להיות בריא, הוא לא היה סובל מכך שהוא חולה, כי לא הייתה נוצרת השוואה.

כיצד הידיעה יוצרת סבל ומה היתרונות של חוסר ידיעה?

הסיבה העיקרית לסבל היא ידיעה או ההנחה של האדם שמשהו מסוים צריך להיות בדרך מסוימת. אליעד מסביר שכאשר לאדם אין ידע שמשהו הוא עדיף או גרוע יותר ממשהו אחר, הוא אינו סובל כלל. למשל, ישנם אינספור דברים שלא מפריעים לאדם ביום - יום, כמו גרגיר אבק בחלל החיצון, פשוט כי האדם לא יודע ולא חושב שעדיף שיקרה משהו אחר.

אך דברים שכן מפריעים לאדם הם כאלה שיש לו ידיעה לגביהם. אדם יודע שהוא לא רוצה להיות חולה ולכן סובל כשהוא חולה. אך אם הוא לא היה יודע שהוא מעדיף בריאות, המחלה לא הייתה מפריעה לו.

מהי חקירה עצמית וכיצד היא מובילה ל"לא יודע" עמוק?

אליעד מדגיש שחקירה עצמית מובילה להבנה עמוקה של חוסר הידיעה האמיתי. לדוגמה, אדם שחולה ואומר שרע לו, אם נשאל אותו "למה רע לך?" הוא יגיד "כי אני חולה". אם נשאל שוב "למה מפריע לך להיות חולה?" הוא עשוי לענות "כי כואב לי". אם נמשיך לשאול "למה מפריע לך שכואב לך?", הוא יגיע בשלב מסוים לנקודה שבה הוא כבר לא יודע למה הוא באמת מעדיף בריאות על פני מחלה.

ככל שמעמיקים בשאלות, האדם מגיע לתובנה שהוא אינו יודע באמת שום דבר, שכל הידיעות שלו מבוססות על הנחות שאינן מוחלטות. מצב זה נקרא "לא יודע עמוק".

מה ההבדל בין שני סוגי ה"לא יודע"?

אליעד מגדיר שני סוגים ברורים של "לא יודע":

• הסוג הראשון
  
  האדם אומר שהוא לא יודע למה הוא רוצה משהו, אך הוא עדיין מרגיש בבירור שהדבר שהוא רוצה עדיף על פני דבר אחר. לדוגמה, אם שואלים אדם "למה אתה רוצה להיות בריא?", הוא יכול לומר "לא יודע", אך עדיין ירגיש בבירור שבריאות עדיפה על חולי.
• הסוג השני
  
  האדם מגיע למצב שבו הוא באמת אינו יודע אם דבר אחד עדיף על דבר אחר. כלומר, הוא אינו יודע אם עדיף להיות בריא או חולה באותה מידה שהוא לא יודע אם גרגיר אבק בחלל הוא בעל משמעות כלשהי. הוא מגיע לנקודה בה אין לו שום הנחה מובנית על עדיפות של מצב אחד על פני השני.

הסוג השני הוא האידיאל שאליו מכוון אליעד, מכיוון שהוא משחרר את האדם מסבל שנוצר מהנחות יסוד ומאפשר לאדם להפסיק לסבול, גם כשהמציאות אינה תואמת את רצונותיו.

איך אפשר להתחבר ל"לא יודע" האמיתי ולשחרר את הסבל?

כדי להגיע ל"לא יודע" המשחרר, על האדם להטיל ספק בכל דבר שהוא מאמין בו. בכל פעם שיש לו ידיעה ברורה כמו "אני רוצה להיות בריא כי זה עדיף על להיות חולה", עליו לשאול את עצמו שוב ושוב:

• "איך אני יודע שזה באמת עדיף?"
• "מי אמר שזה נכון?"
• "אולי זה בכלל לא נכון?"

ככל שהחקירה נעשית באופן עמוק ואמיתי יותר, האדם חווה את תחושת ה"לא יודע" בעוצמה גוברת, ובסופו של דבר מגיע למצב בו אין לו שום הנחה אוטומטית לגבי שום דבר.

מהי התוצאה של ההגעה ל"לא יודע" עמוק?

התוצאה החיובית של ההגעה ל"לא יודע" עמוק היא שחרור מוחלט מסבל. במצב זה, האדם יכול להמשיך לשחק את המשחק של הרצונות שלו - לרצות דברים ולשאוף אליהם, אך גם כשהמציאות לא תהיה בדיוק כרצונו, הוא יוכל להתחבר למקום שבו הוא לא יודע אם בכלל זה משנה, וכך לא יסבול.

אדם כזה יכול ליהנות גם מהטוב, כשיש התאמה בין הרצון למציאות, וגם לא לסבול מהרע, כשאין התאמה, פשוט כי הוא לא לוקח כמובן מאליו שום הנחת יסוד או ידיעה.

איך ליישם בפועל את ההגעה ל"לא יודע"?

אליעד מציע שיטה מעשית וברורה:

• בכל מצב של סבל, שאל את עצמך למה אתה חושב שהמצב צריך להיות אחרת.
• בדוק את הנחות היסוד שלך - אולי הן לא נכונות.
• אל תפסיק את החקירה גם אם המוח עונה לך "לא יודע". המשך לשאול: "אבל איך אני יודע שזה באמת ככה?"
• הטלת ספק חוזרת ונשנית תוביל אותך לתחושת "לא יודע" אמיתית ומשחררת.

ההתמדה בשיטה הזו יכולה להביא את האדם למצב של שחרור מוחלט מסבל רגשי, בלי לאבד את יכולתו לפעול וליהנות מהחיים.

שני סוגים של "לא יודע"

ישנם שני סוגים של "לא יודע" שיש להבין את ההבדלים ביניהם. הסוג הראשון הוא זה שבו אדם פשוט אינו מודע למשהו, אינו יודע שמשהו קיים או אינו יודע שמשהו מסוים עדיף על משהו אחר. הסוג השני הוא מצב שבו האדם מגיע לרמת חוסר ידיעה עמוקה יותר דרך חקירה עצמית, ובמצב זה הוא מצליח להשתחרר מהידיעות שמגבילות אותו.

רצון נובע מידיעה

הרצון של האדם תמיד נובע מידיעה. לדוגמה, אם אדם רוצה להיות בריא ולא רוצה להיות חולה, הרצון הזה נובע מההבנה שעדיף להיות בריא ולא חולה. הוא יודע שבריאות היא דבר טוב עבורו ולכן הוא שואף אליה. אך כל ידיעה כזו גם מצמצמת את האדם, משום שהיא קובעת עבורו מציאות שבה אם הוא אינו בריא - רע לו.

לדוגמה, אם אדם יודע שהוא רוצה להרגיש טוב, והוא גם יודע שהוא חולה, אזי המסקנה הברורה היא שהוא חווה סבל. אך אם אותו אדם לא היה יודע שהוא רוצה להיות בריא, האם היה רע לו כאשר הוא חולה? התשובה היא לא. אם לא הייתה לו ידיעה זו, לא הייתה נוצרת ההתנגשות בין המציאות לבין הרצון שלו, ולכן לא היה נגרם לו סבל.

השפעת הידיעה על הסבל

כאשר אדם יודע שהוא רוצה משהו, אם המציאות היא כרצונו - טוב לו, ואם המציאות אינה כרצונו - רע לו. אם הוא יודע שהוא חולה ויודע שהוא לא רוצה להיות חולה - רע לו. אך אם לא היה יודע שהוא רוצה להיות בריא, או אם לא היה יודע שהוא חולה, האם היה סובל מכך? לא.

קיימים אינספור דברים בעולם שאינם מפריעים לאדם כלל, פשוט כי הוא לא יודע עליהם או לא יודע אם הם טובים או רעים. למשל, אם נשאל מישהו אם מפריע לו שיש גרגיר אבק בחלל, סביר להניח שהוא ישיב "לא יודע", וזה באמת לא משנה לו. אך אם נשאל אותו האם מפריע לו שהוא חולה, הוא יאמר שכן. כלומר, יש ידיעות שמובילות אותנו לסבל, ויש מצבים שבהם חוסר ידיעה גורם לנו לא להרגיש סבל כלל.

חקירה עצמית והגעה ל"לא יודע"

אם נחקור מדוע אדם אינו רוצה להיות חולה, הוא יאמר, לדוגמה, "כי זה כואב". ואם נמשיך לחקור, "למה מפריע לך שכואב לך?" - הוא ייתן סיבה נוספת, למשל "כי אני מרגיש חסר אונים". ולמה מפריע לך להרגיש חסר אונים? ככל שנמשיך לחקור כך, האדם יגיע בסופו של דבר ללא יודע - הוא לא באמת יודע מדוע הוא רוצה להיות בריא ולא חולה, אלא פשוט יודע זאת מתוך הנחה מובנית.

כמו כן, אם נשאל אדם "איך אתה יודע שאתה חולה?", הוא יציין סימפטומים, אך אם נעמיק עוד ונשאל "איך אתה יודע שהסימפטומים הללו מעידים על מחלה?" וכן הלאה, בסופו של דבר ייתכן שהוא יגיע ללא יודע. כלומר, כל ידיעה מבוססת על הנחות קודמות, וכשאנו מתחילים להטיל ספק בהנחות הללו, אנו מגיעים לשורש ה"לא יודע".

שני סוגים של "לא יודע"

קיימים שני סוגים של "לא יודע":

• הסוג הראשון: אדם יודע שהוא רוצה משהו, אך אינו יודע למה. לדוגמה, אם נשאל אדם "למה אתה רוצה להיות בריא?" והוא יאמר "לא יודע", אך בו בזמן הוא עדיין בטוח שעדיף להיות בריא ולא חולה.
• הסוג השני: אדם שמגיע למצב שבו הוא באמת לא יודע אם עדיף להיות בריא או חולה. עבורו, זה לא ברור שזה יותר טוב, ממש כפי שלא ברור לו אם גרגיר אבק בחלל משנה או לא.

הסוג השני הוא היעד הרצוי, כי כאשר אדם באמת לא יודע מה עדיף, הוא משתחרר מהסבל שנגרם לו בגלל אמונותיו הקודמות. הוא מפסיק להניח כמובן מאליו שדבר מסוים עדיף על אחר, ומאפשר לעצמו לראות את הדברים מנקודת מבט חדשה.

הדרך להגיע ל"לא יודע" המשחרר

כדי להגיע למצב של "לא יודע" אמיתי, יש לשאול שוב ושוב: "איך אני יודע את זה?", "מי אמר שזה נכון?", "אולי זה לא נכון?". ככל שחוקרים יותר, מתגברת תחושת ה"לא יודע", ובסופו של דבר היא יכולה להוביל לשחרור מהידיעות שמכבידות וגורמות לסבל.

תוצאה אפשרית של תהליך זה

כאשר אדם מגיע למצב שבו הוא גם יכול להיות במצב של "אני יודע" כשהמציאות כרצונו, וגם יכול להתחבר ל"לא יודע" כאשר המציאות אינה כרצונו, הוא מפסיק לסבול מהמצבים השליליים, אך עדיין מסוגל ליהנות מהמצבים החיוביים.

סיכום

השאלה היא האם אפשר גם לשחק במשחק של הטוב והרע וגם לא לסבול כשהמציאות אינה כרצוננו? התשובה היא שכן - על ידי חקירה מתמדת שמביאה את האדם למצב של חוסר ידיעה אמיתי. כאשר אדם נמצא ב"לא יודע" עמוק, הוא לא חווה סבל בגלל השוואות בין מצבים, והוא מסוגל להמשיך לתפקד ולרצות דברים, אך מבלי שהרצונות שלו יובילו לסבל.