אהבה עצמית, קבלה עצמית, שנאה עצמית,
לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, לשנוא את עצמך ובו יתבאר העניין של
אהבה עצמית קבלה עצמית הערכה עצמית דימוי עצמי שנאה עצמית ועוד.
ואהבה עצמית פירושה, שהאדם
אוהב את עצמו. דהיינו, האדם חווה רגש של
אהבה , כלפי מה שהוא חושב שזה הוא עצמו.
ואהבה עצמית, מורכבת מכמה גורמים. והגורם הראשון, הוא הישות העצמית של האדם, שחווה את הרגש, כלפי עצמה או כלפי כל דבר אחר. הגורם השני, הוא הדבר שאותו
אוהבים או לא
אוהבים. והגורם השלישי, הוא הרגש שיש, בין הישות
שאוהבת לבין הישות
שנאהבת. ובמקרה של
אהבה עצמית, יש את התודעה
שאוהבת או לא
אוהבת. ויש את העצמי, דהיינו, הדבר שהאדם חושב שזה הוא עצמו. ויש את הרגש, שנמצא, בין האדם לבין עצמו. ולמה יש הפרדה בין הישות
שאוהבת, לבין העצמי שאותו
אוהב האדם? משום שלא תמיד
אהבה עצמית, היא באמת כלפי האני האמיתי של האדם, שהוא זה,
שאוהב או לא
אוהב. כי יכול להיות מצב, שהאדם מזדהה בטעות עם איזה דבר, שזה לא באמת הוא. וכלפיו, הוא חש
אהבה או שנאה וכיוב. כגון לדוגמה, אדם שמזדהה מאוד עם העסק שלו. וההזדהות הרגשית של האדם, אם היא מספיק חזקה, היא מביאה את האדם למצב, שבו, כאשר הוא אומר אני, הוא מתכוון בעצם גם לעסק שלו. ואם העסק שלו לא מצליח, אז כאשר האדם לא
אוהב את עצמו, אז בעצם הוא לא
אוהב את מה שהוא חושב שזה הוא עצמו, דהיינו, העסק שלו. אבל באמת, זה בכלל לא הוא עצמו ממש, אלא רק דבר, שהוא חושב שזה הוא עצמו. או לדוגמה, אדם שמזדהה מאוד עם הגוף שלו. שכאשר הוא אומר את המילה אני, הוא מתייחס גם לגוף שלו. שאדם כזה, אם הוא לדוגמה מכוער, אז הוא יכול להגיע למצב, שהוא לא
יאהב את עצמו, בגלל שהוא מכוער. אבל באמת, זה לא הוא עצמו ממש מכוער, אלא זה רק הגוף שלו, שהוא ככ מזדהה איתו רגשית, עד כדי כך שהוא חושב שזה הוא עצמו מכוער. והרעיון הוא,
שאהבה עצמית או חוסר
אהבה עצמית, היא לא בהכרח כלפי מי שהאדם באמת, וכלפי האני האמיתי של האדם. אלא היא גם כלפי מי שהאדם חושב שזה הוא עצמו. ואם לדוגמה האדם פתאום יגיע להארה רוחנית ולהבנה, שהגוף שלו זה לא הוא עצמו, אז ממילא
האהבה העצמית של האדם, כבר לא תהיה תלויה בגוף שלו וכיוב. או לדוגמה, אדם שרואה איזה דבר בעולם, שנראה לו שזה דבר רע. והאדם חושב, שהוא הסיבה לכך שהדבר הרע הזה קרה. דהיינו, חושב שבגלל טעות שלו, הדבר הזה קרה. שאדם כזה, יכול בגלל זה, לא
לאהוב את עצמו. אבל מאוד יכול להיות, שהדבר הזה, הוא בכלל לא רע. ויכול גם להיות, שגם אם הוא רע, הרי שלא האדם עצמו אשם בכך. והאדם שבטעות מאשים את עצמו וחווה רגשות אשמה כלפי עצמו, הוא לא
אוהב את עצמו. למרות שבאמת, זה בכלל לא רלוונטי אליו, הדבר הרע שאותו הוא רואה. כך, שכאשר מתבוננים על הנושא של
אהבה עצמית, אז ראשית כל יש להבין, כיצד האדם מגדיר את עצמו, ואיזה דברים האדם מייחס לעצמו. דהיינו, עם איזה דברים האדם מזדהה רגשית, ועל מה האדם לוקח אחריות אישית וכולי. והדברים האלו, שהאדם חושב שהם הוא עצמו, כלפיהם האדם חווה
אהבה או שנאה וכיוב. וכלפיהם יש את עניין הקבלה העצמית וה